שנה טובה, שנה של שלום והרמוניה לכל הברואים.

יואי-קו הגיע לפתח המערה בה חי בודהידהרמה וביקש ממנו ללמד אותו דהרמה (הדרך).
בודהידהרמה ענה "אפילו אם אומר לך לא תאמין לי".
יואי-קו בכדי להראות נחישות והתמסרות חתך את ידו והגיש אותה כמנחה לבודהידהרמה.
"או מסטר, הכאב הוא נוראי, תודעתי בכאב עצום. בבקשה עשה שלום והשקט את תודעתי".
ענה בודהידהרמה "תראה לי את תודעתך ואגרום לה להיות בשלום ושקט למענך".
ככל שחיפש יואי-קו לא מצא את תודעתו. "אינני מוצא" אמר יואי-קו.
אז בודהידהרמה ענה "אני כבר גרמתי לתודעתך להיות בשלום ובשקט".
 
רק אם נשתחרר מהאני ולא ניצמד או נדחה דבר, נמצא את השלום וההרמוניה שיש בתוכנו!
 
רבים מאיתנו רוצים שלום והרמוניה, חיים נינוחים וקלים, אך בפועל אנו מוצאים את עצמנו שוב ושוב נלחמים על דברים שאנו רוצים להשיג או שרויים במאבק נגד בעלי דיעות שונות משלנו, כך שהשלום וההרמוניה חומקים לנו מבין האצבעות.
 
הזן מצביע על השלום וההרמוניה הפנימיים. כששלום והרמוניה הם חלק מאיתנו, גם הסביבה שלנו מושפעת מכך והופכת להרמונית. בחיי היומיום שלנו, כשאנו משחררים את השליליות, הביקורתיות והשיפוטיות על עצמנו או על אחרים. אנו רואים שהשלום נמצא בכל צעד.
 
אז למה אנחנו לא זוכים לחוות רגע אחרי רגע בשלווה, שקט, שלום והרמוניה? איך זה שמלחמות עדיין מתרחשות?
עם פרוץ האינתיפאדה השנייה, בהיותי נזיר זן בדרום קוריאה, שאלתי את זן המסטר סונג-סאן, מייסד ביה"ס "קוואן-אום" לזן: "מדוע יש כל כך סבל בישראל וכולם רוצים לשים ידם על ירושלים?". הזן מסטר ענה לי בדרכו המיוחדת, שבישראל יש "too much I, my, me" (יותר מידי אני ושלי).
כלומר, כל אדם מחזיק ב"אני" שלו, בתדמית שלו ובדעות, רעיונות, תחושות, רגשות, תפיסות וכדומה שבאמצעותם הוא מגדיר את עצמו. בשל כך הסביבה, המרחב, הזמן ושאר התנאים החיצוניים הופכים לשלי ורק שלי.
במלים אחרות, לפי הזן, כאשר יש "אני" או "שלי", אין שותפות, אין חלוקה, לא באמת קשובים לאחר, אין התחשבות בזולת או בשאר הברואים (כל היצורים החשים) ולכן השלום וההרמוניה שבנו, שהם טבענו האמיתי, מעורפלים וחבויים.
 
שנה חדשה היא התחלה חדשה. זו הזדמנות לקחת כמה צעדים חדשים בחיינו ולפתוח דף חדש, לשוב לשלום ולהרמוניה ששוכנים בנו, להשתחרר מהכאב והסבל ולהכיר בכך שבכל צעד שנעשה, השלום וההרמוניה כבר קיימים.
 
שנה טובה, שנה של שלום והרמוניה לכל הברואים.