נפגשתי היום לאימון עם אורנה, שם בדוי,  מירושליים. היא בת 50, הגיעה לפני חצי שנה מלוס אנג'לס לישראל. בחו"ל הייתה רק 30 שנה לדבריה. כל שנה הייתה בטוחה שזאת השנה האחרונה , אבל משהו השאיר אותה שם. לפני ההחלטה לעלות לאחר היא התגרשה פעם שנייה. הגיעה לארץ שבורה לרסיסים.בעקבות בקשת  משפחתה היא החליטה להגיע אלי לאימון. אנו מתחילות לדבר, רוצה להכיר אותה יותר. אישה יפיפיה, לבושה בצניעות רבה, עיניים כחולות יפיפיות ועצובות מאוד. מלאות אכזבה ,מגברים בעיקר. אני מנסה להבין את מסע החיים הייחודי שלה ומגלה את הסוד הנורא שהיא שומרת כבר 34 שנים. כאשר היא הייתה בת 16, אמא שלה נפטרה. לילה אחד היא מתעוררת מתוך שינה ומגלה שאביה שוכב לידה במיטה, נוגע בה ומנסה להכניס את איבר המין שלו לתוכה . היא מתחילה לבכות, אף פעם לא סיפרה לאף אחד בעולם את הסוד השמור הזה , אפילו אחיותיה לא יודעות עד היום. היא שואלת אותי: למה זה קרה לי? למה שתקתי כל כך הרבה שנים?כל הרבנים שהייתי הולכת להתייעץ איתם אמרו לי לא לדבר, היה ונגמר. והנה...לפני שנה בדיוק אביה נפטר. היא הייתה בלוויה ולא סלחה לו עד היום על המעשה הנורא. אני מקשיבה לכאב שלה , ומעבר למילים אני מבינה שעלינו לעשות עבודה רצינית לגבי האמונות שלה על גברים ועל עצמה. זה רק האימון הראשון שלנו, אני מבטיחה לעדכן בהמשך...כמובן לא לחשוף שום פרט מזהה. עם תובנה אחת יצאתי היום. לעולם לא לשמור סודות במשך שנים ארוכות, כל אירוע שלא מטופל גורר מחיר יקר לאורך שנים. עלינו לעשות עבודת מודעות, להקשיב ללב שלנו ולהיות אמיתיים לפחות עם עצמינו.