כל שנה אני מחליטה שאני תופסת את עצמי בידיים ומתחילה להתעמל.כל אחד ונקודות החולשה שלו, אצלי זה ספורט. כבר נרשמתי לקאנטרי ולא התמדתי, לחדר כושר, ועכשיו לחוג. אני שואלת את עצמי, למה כל כך קשה לך? זה לא שאין לי זמן , מישהו פעם אמר לי זה רק עניין של סדר עדיפות ועל זה אני רוצה לכתוב ולשתף אתכם. פעמים רבות אנו מקבלים החלטות ולא מבינים באמת למה, למה בחרנו דווקא בזה . למה אנחנו רוצים לעשות ספורט? מה עומד מאוחרי זה ? בריאות? אריכות ימים? חיות? מרץ? ואם אני אבין שהספורט הוא חלק מהעבודה שלי, מתהליך האימון שאני חייבת לעשות לעצמי. כי מה אני אומרת למתאמנים שלי? שההתמדה הכי חשובה , שאתה חייב לעמוד במילה שלך. לגלות אחריות. הפעם אני מבקשת מעצמי לחקור עד הסוף את נושא הספורט. חזרתי במנהרת הזמן אל ילדותי. תמיד הייתי זאת שמקצרת את סיבובי הריצה, זאת שעושה לעצמה הנחות, שאם המאמן לא מסתכל, אני מרשה לעצמי לנוח קצת. חוויתי גם כישלון, הגעתי בין האחרונות בריצה, זה לא נעים כשמודדים אותך על שניות. היום משהו השתנה. הכרתי את הקושי שלי, אני רוצה להציב אתגר לעצמי. אני רוצה להתאמן גם כשקשה. אני רוצה לנהל את הזמן שלי בצורה כזו שיהיה גם זמן לספורט.אם יש אנשים בביז שרוצים ללכת בשעות הבוקר המוקדמות בחוף הים ולדבר על אימון, אשמח אם תתגבש קבוצה למטרה זו. כל יום ראשון בבוקר, נתכונן לקראת השבוע הקרוב, נציב מטרות ונפעל במרץ להגשמתם. משש עד שבע כל שבוע, קבענו?

תתקשרו ונשלב שתי ציפורים ביחד, אימון על החיים ואימון בהליכה.

בת-שבע טל, יועצת ארגונית ומאמנת אישית www.batshevatal.co.il