השבוע הגיע אלי לקוחה מפורסמת בתחום הפוליטיקה. היא ביקשה להתייעץ איתי בנושא שכלל לא הבנתי בו. אמרתי לה אני לא הכתובת אבל יש לי יועץ נהדר בשבילך. השעה הייתה 21:00 בערב, והיא איתי בשיחת טלפון, מבקשת ממנה שאתקשר אליו עכשיו כי זה דחוף . אני פחדתי, מה הוא יגיד? בשעה כזו לא מתקשרים? עסקים בלילה ? יש גבול לשעות עבודה של בן אדם..ועוד כל מיני מחשבות שהיא שלי. היא אמרה לי, מה אכפת לך לנסות, מקסימום יגיד לך לא, יגיד מתי כן, וזהו. היא לא ויתרה עד שהבטחתי להתקשר. היא הייתה איתי בנייד, ובטלפון של המשרד יצרתי איתו קשר, אמרתי ערב טוב , אני מקווה שיש לך כוח אלי בשעות אלה של היום, אני רוצה לבוא אליך עם לקוחה שלי. הוא אמר, בשבילך, כל מה שתגידי. ברגע הזה , היא הודיעה לי שאני חייבת לבוא איתה , ביחד, כי תמיד שתיים בשיחה שכזו, זה עדיף. לא חשבתי פעמיים, נכנתי לתוך חליפת העסקים שלי ונסעתי הרחק....הגענו אליו בעשר בלילה. נשארנו עד חצות בדיוק. בסוף השיחה שאלתי אותו, אני לא מבינה בפוליטיקה , מה הייתי צריכה ללמוד מזה?

והוא ענה לי:

לעשות לעצמך את מה שאת עושה לאחרים.

בשבילך לא היית מתקשרת אבל בשביל לקוחה חשובה , התקשרת.

למה ?

למה מישהו אחר? בעל? ילדים? חברה ? מתאמנת? לקוחה ? יותר חשובים ממני ?

למה אני מוכנה לעשות למען האחרים את מה שאני לא עושה למען עצמי?

הפגישה הזו הייתה פגישה מאוד משמעותית בשבילי. ממש לא מעניין אותי מה יקרה בעניינים הפוליטים, אני רק רציתי לעזור, ומה קיבלתי? תובנה ענקית לעצמי, למידה , מסר מדהים.

כדאי לכם לתת לעצמכם, כל החברים שיודעים לתת לאחרים, שילמדו גם לתת לעצמם.

בהצלחה לכולנו,

עכשיו נותר לי רק להתאמן בזה.

בת-שבע טל,

יועצת ארגונית ומאמנת ילדים ונוער.

www.batshevatal.co.il