נורית הלכה לקניון עם חברותיה....ופתאום הן נעלמו לה. "הן תמיד בורחות לי, אני יודעת! הן עושות לי את זה בכוונה!" עמדתי באמצע הקניון בראשון לציון והרגשתי חסרת אונים. אני מפחדת ללכת לאיבוד, מפחדת לרדת במעלית ומפחדת בעיקר שהן נעלמות לי ואני נשארת לבד." כך בבכי, תיארה לי נורית והוסיפה "אני יכולה לקבל מזה התקף לב...."

ביקשתי ממנה לרשום את טענותיה אל החברות:

1.     הן לא מקבלות אותי כמו שאני.

2.     הן מגרשות אותי.

3.     הן לא אוהבות אותי.

4.     הן בורחות לי.

5.     הן לא עוזרות לי.

6.     הן מתעלמות ממני.

7.     הן צוחקות עלי.

8.     הן מדברות עלי מאחרי הגב.

אני מבקשת ממנה לבדוק כל אשמה האם היא נכונה ?

אולי, אני מסבירה לה, זה נמצא רק במחשבות שלך , רק בדמיון שלך.

בתחילת האימון היא לא האמינה לי שהיא ממציאה דברים. קיבלה כל משפט כעובדה שאי אפשר להתווכח איתה . זה נכון וזהו!

בסוף האימון היא הבינה , שהכול נוצר בראש שלה , ושהיא בהחלט יכולה לבחור לחשוב על עצמה דברים טובים. אני שולחת אותה עם "שיעורי בית" לחשיבה וכתיבה.

האם את מקבלת את עצמך?

האם את מגרשת את החברות שלך, בגלל התנהגותך?

האם את אוהבת את עצמך?

האם את בורחת מהאמת שלך ?

האם את בוחרת לעזור לעצמך?

בת-שבע טל, מחברת הספר "זינוק לחיים"-אימון לילדים ונוער.

יועצת ארגונית ומאמנת מומחית בילדים ונוער.

www.batshevatal.co.il