יש לי המון כבוד למילים. אבל אני מודה שכשאני מגיעה למקומות בהן מסתובבים חפצים עם מילים כמו "אהבה", ""אושר", "שפע", ישר עולים בי עיקצוצים.

אני באמת לא יודעת למה, אולי כי אני מרגישה שהמילים הערטילאיות האלה קצת חודרות לי לספייס- כל כך גדולות שהן מאבדות משמעות, כל כך נפוצות שהן כבר הפכו לקלישאה, כל כך מלאות רגש עד שהן לא גורמות לי להרגיש שום דבר, אה, סליחה, יש מילים שכן גורמות לי להרגיש...כי נניח שעכשיו אני בשיא ההתלהבות ונסחפת לתוך משהו, ואז אני נתקלת במילה הזו- "שלווה", זה מעצבן! זה כאילו היא אומרת לי - "תירגעי...".

"את תירגעי י'חתיכת..." סליחה, אני סוטה מהנושא.

בקיצור המילים האלה מבחינתי הן מין תזכורות ערטילאיות למה שאני ממש לא כרגע, במיוחד כשאני מוצאת אותן בשירותים.

מפה לשם, לפני כמה שנים קיבלתי מתנה די מעאפנה לחג מהעבודה, מעמד לסירים.

בחייאט, מי רוצה לקבל דבר כזה לפסח?

אפילו מי שקנה את המתנה לא משתכנע מעצמו.

הסתכלתי על החפץ האדום הלא ברור, ועיקמתי פרצוף – "מה קרה, נגמרו השוברים בעולם?!"

דחפתי את המעמד לאיזו מגירה נידחת, ושכחתי ממנו.

בכל אופן, יום אחד ביקשתי מהמנקה לנקות, אז היא פתחה את המגירה וכנראה לא הבינה מה זה הדבר חסר השימוש הזה, והניחה אותו על הספרייה.

כשעברתי שם, עצרתי, בהיתי בזה לרגע, בהיתי בזה שוב, ופתאום הבנתי.
"שיואו, את גאון!" אמרתי למנקה בהתפעמות. טוב, היא לא באמת הבינה, זו לא השפה שלה בכלל.

אבל ישרתי את הכיתוב, ופתאום הרגשתי משהו. משהו אמיתי.

הצבתי את הכיתוב במרכז הספרייה ממול הכניסה לבית ואמרתי לעצמי- איך שאני נכנסת לכאן, זה מה שאני רוצה לראות, זה מה שאני רוצה לזכור, זה מה שאני רוצה לחוות, את התחושה הזו של-

"TOO HOT"
לא בקטע של מזגן, בקטע של סטייט אוף מיינד.

אחרי הכל, רק אלוהים יודע מה עברתי בשנתיים הראשונות בין הכתלים של הבית הזה. נכנסתי לכאן עם כל כך הרבה חלומות ורצון טוב, ועדיין את החוויות הבאמת ניפלאות יכולתי לספור על פחות מ-5 אצבעות.
לפעמים חשבתי לעצמי שעצוב להיות פה אפילו זבוב על הקיר. שיעמום מחץ...

תקראו לזה מיקריות, תקראו לזה מזל, אבל מאז שהכיתוב נמצא בכניסה, התחילו לקרות פה כל מיני דברים מעניינים... בואו נגיד שהיו לי יותר סיבות להזיע...

בהתחלה ממש בקטנה, לאט לאט זה התעצם.

אבל אני לא מספרת את הסיפור הזה כדי להתלהב, אלא כדי לדייק את סוד יצירת המציאות בכל הקשור לכוחן של מילים.

יש מילים אידיליות כמו "אהבה", "שימחה", "ביטחון", שאני מלמדת בשיטות אחרות איך אפשר להיכנס לעומקן עד שהן מחלחלות למהות שלנו. זהו אחד הסודות הגדולים של השיטה שלי, וזה קורה מהר.

אבל התפקיד של המילים על הקיר הוא בעיקר לעורר תחושה. לכן כשאנחנו בוחרים מילה שתתנוסס לנגד עינינו, כדאי שהיא תהיה כזו שתדליק חשמל, שתתפוס אותנו ריגשית, משהו שירמוז לנו- "אהההה....לשם...נכון..."
.
מבחינתי עד היום כשאני נכנסת הביתה ורואה את הכיתוב הזה, עולה בי לפעמים חיוך שובבי.

עם מילים ערטילאיות שלא עושים איתן עבודה יומיומית, קשה להגיע לתחושת הריגוש. לכן דווקא איכות ספציפית, מדוייקת בחדות של קופירייטר, יכולה לכוונן אותנו באופן הרבה יותר יעיל. תחילה פנימה, בסוף זה מתגלגל למציאות.

בקיצור, יש מקום לכיף בהתכווננות הרוחנית שלנו.

יש מקום לקלילות, יש מקום להומור, יש מקום לבדיחות פנימיות.
האמת, זה אפילו רצוי.

בקיצור אם אתם בוחרים מילה על הקיר, כדאי שתהיה מדליקה- אם היא לא מעלה איזה הינצ' בגוף, היא לא מספיק חזקה. זו השורה התחתונה.

ואפרופו חום ודברים מדליקים...

בנות יקרות אם בא לכן להניע קצת את בלוטות הפנטזיה, החשק, הדימיון, ולראות איזה קסם מתעורר, אם בא לכן ללמוד עוד כלים תודעתיים ועוד כלים לכתיבה.

נותרו מקומות לסדנת הכתיבה האירוטית שלי ביום שלישי הקרוב, ה- 14/1, ב 20:30.

אם את בעניין תכתבי לי פה או בפרטי.
ובלי קשר בתוך הסערה הזו שמתחילה אני מאחלת לכולנו- הרבה הרבה הרבה הרבה חום.