כשיוני נכנס לפגישה איתי הוא מיד פצח באזהרה: "אני יודע הכל על הרזייה. אני יכול ללמד את הדיאטנים מה זה דיאטה! הייתי כבר בכל כך הרבה מסגרות, ניסיתי כל כך הרבה דברים... אף אחד כבר לא יחדש לי כלום."

האזהרה של יוני מדגימה תופעה נפוצה מאוד בקרב וותיקי דיאטות: לרוב הידע שלהם הוא גדול (אם כי לא תמיד מדויק), אולם היכולת להוציאו לפועל נמוכה. ואין זה פלא. מישהו חכם עלה על זה הרבה לפנינו, כשאמר: "בין לדעת לבין לעשות - יש את הים לחצות".

ואכן, לכל אחד מאיתנו יש את הים שלו לחצות בדרך לשינוי תזונתי כלשהו. הים הזה מורכב מגלים, שהם כל סוגי השכנועים שהוטבעו בנו בעבר על ידי החברה. כשאנו מנסים לעשות שינוי בתזונה שלנו הם יוצאים ממחבואם ומתחילים לחבל במאמצינו. אביא רק טעימה מאותם "גלים בים" אשר מונעים מאיתנו להגיע ל"לעשות": "אכלתי יותר מדי הפעם – הרסתי הכל", "אני חייבת להוריד את כל המשקל הזה מהר", "משעמם/עצוב/שמח לי, אז אני חייב לאכול", "רק עוד חתיכה אחת ודי", "אני אוכל הרבה עכשיו, כי ממחר דיאטה", "אני עייפה, אין לי כוח להתאמץ עכשיו", "אין לי כוח רצון – אם היה לי יותר כוח רצון הייתי מרזה"... ועוד... האם אתם מזהים משהו מהחשיבה הזו אצלכם? העובדה היא שלרוב אנו לא מודעים לשכנועים אלה, מה שמקשה את השינוי שלהם עוד יותר, שהרי כיצד אנחנו יכולים לשנות משהו שאנחנו לא שמים אליו לב?

מלאכת שינוי זו דורשת התמדה, זמן ובעיקר הרבה אומץ, אולם זוהי אחת הפעולות היעילות ביותר להבטיח את התקדמות שלנו לקראת שינוי תזונתי ואת ההתמדה בו.

כיצד משנים אותם? קודם כל מתחילים להיות מודעים אליהם - בודקים מתי ובאילו מצבים הם מופיעים. רושמים אותם, ובודקים אותם אחד אחד. שאלות שעוזרות לבדוק את השכנועים יכולות להיות: "האם זה נכון תמיד?" (האם אני תמיד חייבת לאכול כשאני עצובה?), "האם יש מצבים שבהם השכנוע הזה לא חייב להיות נכון?" (אתמול הייתי עצובה ולא אכלתי הרבה), "האם השכנוע הזה מועיל לי או מזיק לי? מתי כן, מתי לא?" ועוד. רצוי להיעזר באיש מקצוע המתמחה בכך, אשר יעזור לכם לזהות שכנועים עקשניים במיוחד, שלאדם מהצד קל יותר להבחין בהם. עצם בדיקתם על ידינו מחלישה את השליטה שלהם עלינו, ונותנת לנו יותר חופש פנימי לביצוע המעשי של השינוי.