זה התחיל בכיתה ד', בהפסקת עשר.
כל הילדים יצאו לחצר עם הכריכים. 
גם לירן יצא... יצא, וכולם ברחו ממנו. 
לא ברחו בשביל לשחק מחבואים או תופסת. 
ברחו, כי לא רצו להיות בחברתו. 
זו היתה נקודת ההתחלה בדרך המשותפת שלנו. 

לירן ואני יצאנו למסע. 
מסע של פיתוח מיומנויות חברתיות שיעזרו לו
לייצר מעגלים חברתיים משמעותיים וחברי אמת לכל החיים.
את החבר הראשון שבא אליו הביתה, עברנו ביחד. 
את הסרט הראשון, הל"ג בעומר הראשון, 
הבילויים בים עם החברים. 
שאלות, מבחנים, עבודות משותפות. 
הכל נעשה במטרה אחת: שיהיו ללירן חברים.

וזהו, נגמר. 
לירן סיים את בית הספר היסודי, ולא היה צריך אותי יותר. 
יש לו את כל הכלים, הידע, הכישרון
להראות לעולם עד כמה הוא אדם מדהים, מצחיק ומגניב!
יש לו את הידע להתמודד לא רק עם מה שעבר,
אלא עם מה שיעבור בעתיד.

עברו כמה שנים טובות...
ואתמול לירן שלח לי הודעה. 
סתם ככה על הדרך כי הגבתי לו למשהו מצחיק ברשת. 

הוא סיפר לי
ככה על הדרך
שהוא נוסע לחופשה של כמה ימים עם החברים.
ככה, על הדרך. 

לא משנה כמה תהליכים עשיתי 
לא משנה עם כמה ילדים, בני נוער...
ולא משנה העובדה שאני בתחום כבר מעל לעשור
עדיין, 
הרגעים האלה מרגשים אותי. 
כי אני זוכר איפה התחלנו, 
ואיפה הם היום. 

לירן הוא סיפור אחד מתוך עשור של סיפורים. 
שמוכיח דבר פשוט: זה אפשרי. 
אפשר להדריך ילדים למצוא את מעגל החברים שלהם,
אפשר להקנות כלים חברתיים שיעזרו להם להיות שייכים,
אפשר  לייעץ לגבי החלטות שיכולות להשפיע על החברות. 
לירן הוא סיפור אחד מתוך עשור של סיפורים. 

אם גם לכם יש לירן בבית שצריך את העזרה 
למצוא את המקום שלו בכיתה, ולמצוא לו חברים
לדעתי כדאי שנדבר. 

דניאל וויספלנר 
"מרכז העניינים – הקליניקה למיומנויות חברתיות"
הקליניקה בחריש ובתל אביב
050-555-35-85
ושיהיה קל, הנה קישור להתכתבות בוואטסאפ
https://wa.me/972505553585