בזמן האחרון יוצא לי לפגוש בסדנאות שאני מעבירה בבתי חולים נשים מהמגזר ונשים פלשתנאיות.

באחד המפגשים זימן לי היקום מפגש שבו נכחו רק נשים פלשתינאיות כמעט....

אני לא יודעת כמעט מילה בערבית חוץ מ:"כיף חאלכ?", "שו איסמאכ?" ו"מומתאז" והן לא

מבינות  אותי בעברית ובכל זאת היתה  שם תקשורת. ראשית חיוך שמקרב, מימיקת גוף קצת תנועות ידיים ומשהו נפתח. הייתי משוכנעת שהפעם אסב את הסדנא הקבוצתית לסדנת 1:1 בה אאפר רק את הנשים והנה  הגיע ה בדיוק בזמן רומא, ערביה מהמגזר  שלוותה את אביה החולה והיא מבינה עברית, דוברת עברית, שמחתי שהיקום דאג לשלוח לי מתרגמת.

אני מדברת בעברית ורומא מתרגמת כל מילה לערבית. פתאום הצבעים בערבית נשמעו לי מוכרים: אח'דאר ואח'מאר , נזכרתי בלימודים שבתיכון ושמות הצבעים הצטלצלו לי פתאום  ממש כמו שירה.

שאלתי את הנשים: "אילו צבעים הן אוהבות, והאם בעקבות המחלה שינו צבעוניות?"

איסלאם היתה הראשונה להגיב ורומא מתרגמת: "אני אוהבת את כל הצבעים אבל הולכת הרבה בשחור.  לא רואה בינתיים שינויי בצבעים עלי אבל  אני פתאום רוצה יותר להתאפר. אצלנו בכלל  עניין האיפור והצבע ביומיום מוצנע. אישה מתאפרת  להיות יפה לבעלה ובחוץ שומרת על צניעות. גם הבגדים ביום יום בצבעים שקטים בד"כ  כמו שאת רואה הנשים השמרניות יותר הדתיות והאדוקות הולכות לבושות שחור עם כיסוי ראש.

זה זיהוי אצלנו לנשים השמרניות, כמו אצלכם היהודים." "אבל" המשיכה רומא לתרגם את איסלאם "במסיבות  אצלנו יכולות הנשים, טוב לא האדוקות מאוד אלא האחרות לבוא עם צבעים נועזים מאוד: אדום וורוד פוקסיה ירוק דשא וטורקיז...זה סמל לשמחה אצלנו".

חייכתי  ונזכרתי באחת הסדנאות הראשונות שלי שהיתה בבי"ח שערי צדק בירושלים, העברתי שם סדנא על הכתום: לא הבנתי לאן נכנסתי, רוב החדר היה מלא בנשים חרדיות למעט כמה מסורתיות. אחת הנשים קראה תהילים כל אותה סדנא  ואני הרגשתי כופרת אמיתית . זו היתה אחת הפעמים שלמדתי על בשרי כמה צבע חזק ונמצא עמוק מחובר, לתרבות ממש דת וכמה חשוב לעשות עבודת שטח לפני שמגיעים למקום....

"בכלל הצבע עושה משהו שמח בלב" המשיכה רומא לתרגם את מוהיבה, אישה חייכנית

  עטויית כיסוי ראש "ועכשיו עם המחלה הזאתי שנחתה ככה עלינו, חצי כפר חולה בה לא יודעת מאיפה זה בא עלינו, מן אללה, הצבע מביא איתו הרבה שמחה. ואללה קצת קצת לצאת מהשחור הזה..."

חייכתי ואשרתי את דבריה, עתה התפניתי להדגים את האיפור על פניה היפות של איסלאם...

כסיימתי, בעודי מקפלת את דבריי חשבתי לעצמי: איך בעוד שבדרום הארץ נופלים טילים מפלסטין על שדרות, אשקלון , אשדוד אני כאן במרכזה פוגשת פלסטין אחרת אולי.... איך בא לי פתאום מתוך הילדה שבי   לשלוח בחזרה טילים מלאים  בצבע  שיצבעו ויעירו....  וכיצד היקום  מזמן לי מפגשים שכאלה מלאי עוצמה ואנושיות  בהן אני מכירה נשים  שמתחת לשחור שלהן לבושות בכל כך הרבה צבעים מאירים וזוהרים. אולי הגיע הזמן שכולנו נתפשט ונגלה את האמיתי ?