אני פותח את דלת הקליניקה, הערב כבר ירד, די מוקדם..והיא עומדת מולי נמוכת קומה ועגלגלה שיער מתולתל שמלה מרושלת רחבה שעוטפת אותה. "יהודה תשפץ אותי" היא ממלמלת ונכנסת במין תוקפנות לתוך החדר. "רוצה להרזות ולהראות טוב, רוצה דחוף בן זוג, בית חדש וכסף". ואני לעצמי בבדיחות "מה היא חושבת שאני דג זהב". אני מתבונן בה ורואה אשה כבוייה, כעוסה, נטולת שמחת חיים.. מיואשת. בזמן שהיא מדברת אני שם לב אצלה לתנועות עגולות דרך הידיים ודיבור מתגלגל, מאפשר לה את כל הזמן שבעולם לשתף... ברגע מסויים אני מבקש ממנה לקום תוך כדי השיחה ולהגדיל את התנועות העגולות מהידיים ולאט לאט גם לצרף לתנועה את כל הגוף, בהכוונה שלי, אט אט אפשר היה לראות על הבעת פניה שהפכו לשמחות יותר ומאירות.. אני מוסיף לאווירה מוסיקת רקע אתנית שמחבר אותה לקצב לתוך הצלילים, אני שם לב שהתנועות העדינות שלה אינן חדות להיפך עגולות. "עלי לציין שהעבודה הטיפולית בתנועה לאו דווקא ריקוד, הנה בהתאמה אישית לפי הצורך שעולה תוך כדי התהליך. המטרה בעיקר לבטא את הגוף ודרך כך לעורר ביטוי רגשי". לאווירה הזו אני גם מוסיף לקצב המזרחי תיפוף בכלי מזרחי שנמצא אצלי באופן קבוע בקליניקה. היא מתחברת לצלילים ולמקצב בתנועות הגוף. אני רואה מולי רקדנית מלידה, תנועות עגולות מלאות חן, נשית מאוד, היא מצרפת לריקוד גם את קולה שיר במרוקאית, בקול מרגש ונעים שמעלה בתוכי עצב. תוך כדי תנועה הדמעות זולגות מלחייה. היא מבקשת לשבת ולהירגע מעט. בעדינות רבה ובשקט היא מתישבת ובקול חנוק נזכרת בילדותה באמה שהייתה תמיד שרה בזמן הבישולים במטבח לקראת ההכנות לשבת. במהלך המפגשים הבאים ובתהליך המשמעותי שהיא עברה, הצלחנו ביחד לכוון את ה"זרקור" על מי שהיא באמת, על החלק האותנטי ביותר שבה ועל הצורך העמוק שלה בביטוי עצמי, גם הגופני וגם הרגשי נפשי לפני הזוגיות, לפני המשקל, ולפני הבית החדש וכל מה שהיא רוצה, אלא בעיקר למה שהיא באמת זקוקה! המהות שלה התגלתה בשיא תפארתה, היא חשה והבינה את הצורך העמוק שלה בחיבור הזה ואני ראיתי פרפורמרית מלאה בתשוקה נשית וכישרונית. במהלך התקופה הזו של המפגשים השינוי לא אחר לבוא בשמחת החיים, בתשוקה לחיים ולעשייה, הרגישה מוגשמת ומאושרת החלה ללכת לחוגי ריקוד ושירה ושם גם הכירה את בן זוגה שכלכך קוותה לו. וכל השאר כדבריה.. זה בונוס.