ריצה ופעילות גופנית ואימון לADHD    

בשנים האחרונות שילבתי גם בחיי האישיים (וגם בתהליכי האימון שאני עושה), פעילות ספורטיבית, בשנים הקודמות הליכה ובשנה האחרונה ריצה.

שיתפתי אתכם בתהליך שעברתי בהעלאת טווח הריצה מ700-800 מטרים לשניים וחצי קילומטר, ראוי לציין שהשינוי חל בעיקר לאור הערתו של בני אשר ציין בפני שריצה של 700-800 מטר הינם רק חימום!!!, בעקבות שיחה זאת העליתי את טווח הריצה לשני קילומטר ואח"כ לשניים וחצי. השיחה הזאת גרמה לי לשנות את המחשבה לגבי גבולות היכולת שלי ובעקבותיה את ההרגשה וההתנהגות.

בשורות אלו אני מדגיש את החשיבות העליונה של הפעילות הגופנית וזאת משני היבטים עיקריים.

1.    הפעילות הגופנית חשובה במיוחד לאנשים עם ADHD   . מעבר לסגולות הידועות לכל אחד של שיפור בבריאות, במצב הרוח ובאנרגטיות. פעילות גופנית מעלה את הריכוז, בשיחותי עם המאומנים שלי אני מדגיש את חשיבות הפעילות הגופנית מעבר לנושאים בהם אנו עוסקים. רוב המאומנים שלי גם אלו שעסקו בפעילות והפסיקו, מציינים שהתקופות בהן הם עושים ספורט הן תקופות טובות יותר, הם יותר מרוכזים, יותר יעילים ובכלל אלו התקופות היותר טובות בחייהם.

2.    ההתייחסות לפעילות  הגופנית כהתמודדות, חשובה למבוגרים ומתבגרים עם ADHD, בכך שהיא מאפשרת להם להתמודד עם התמדה ועקביות. אני קורא לפעילות כזאת "פיתוח שריר ההתמדה והעקביות". זהו תהליך שבו המתאמן מתמודד בעיקר עם עצמו, עם הקשיים האישיים שלו בסוגיות אלו של עקביות והתמדה, אני מאמין שלפיתוח שריר זה יהיו  השלכות גם בתחומים אחרים של חייו. יחסית לנושאים אחרים כמו קריירה, קשרים חברתיים, קשרים זוגיים ועוד, כאן מתמודד האדם עם עצמו בלבד, אין כאן גורמים אחרים מלבד כוח הרצון, אין חברים, אין בוסים ואין בני זוג. יחד עם זאת הצלחה בתחום זה יכולה להקרין על התחומים האחרים כמובן בליווי אימון ותהליכים נוספים.

להתראות ראובן סדן