היי אילנה. כמה שזה נשמע מצחיק - כשחוטפים בלק-אאוט, הכי חשוב זה לא להילחץ ולשמור על התנהגות נינוחה וחייכנית עד שהבלק עובר. אם את בהצגה - אני ממליצה לך לחזור על השורות האחרונות שוב ובד"כ אוטומאטית ממשיכים הלאה. אם את בהרצאה, ניתן להעיף מבט בניירת או לציין בטבעיות שפרח לך השם ושתחזרי לנושא כשתזכרי. בדרך כלל הבלק מסתדר תוך דקה או שתיים. אפשר גם להתייעץ עם הקהל אם זה שם או אירוע ידוע. אגב, אם הבלק הוא תמיד סביב אותה נקודה - ניתן להכין מראש אמצעים שיזכירו נשכחות. כך למשל היו רושמים למרלין מונרו טקסטים על הסט וכנ"ל לאליזבט טיילור

היי נורית. אני נתקלת הרבה בשאלה הזאת. אני בעד תכנון פרזנטציה מראש והעברתה ללא סטיות מרובות. הסיבה - תוכלי להיות קשובה לקהל שלך במקום בעיצומה של הרפתקה עם גבולות היכולת שלך. איך ומה עושים כדי להגיע למצב זה? בעיקרון אין תחליף להכנה מדוקדקת. שלב ראשון מכינים כרטיסיות טובות, מצגת וחומר רקע שמכניס את המסר שלך למסגרת הנכונה ואז חוזרים על המסרים המרכזיים שוב ושוב עד שהם יושבים טוב בראש. שלב שני - לתפוס "קורבנות" ולהתחיל להרצות להם את תורתך. אם עצרו אותך באמצע - נא לחזור לשולחן להמשך עבודה. שלב שלישי - ליטוש המסרים: להוסיף סיפור מבדח, ציטוט, אנקדוטה מעניינת או בדיחה.

הדגש החשוב ביותר בעיני הוא היכולת ליצור דיאלוג בגובה העיניים עם הקהל שלך. בדיאלוג הכוונה היא ליכולת להתחבר לנקודות שמציקות לקהל שלך, ולדבר אותן כאילו זה סיפור חייך. למשל קהל שמתמודד עם משכנתה גבוהה מידי, נאלץ לוותר על חוגים לילדים וסרטים בחופשים והם שואלים את עצמם איך להסביר לילדים שזה בשבילם ועבור עתידם.