בתחילת ינואר תיכננתי לקיים סדנה "יותר ב- 2015".
כאשר פותחים אירוע ב"ביז", צריך לציין את מספר המשתתפים המירבי ואת המיקום.

מספר משתתפים??? הממממ, רגע אחד של מחשבה... כמה בעצם???
אל הסדנה של פ' הגיעו קצת יותר מעשרים;
אל הסדנה של ד' הגיעו קצת פחות מעשרים;
אבל אל הסדנה שלי יגיעו   - כ מ ו ב ן  -   הרבה יותר אנשים, לא ???
אז... שלושים!

מיקום??? המממ, רגע נוסף של מחשבה.... איפה בעצם???
לא רק שעדיין לא סגרתי מקום, אלא שעדיין לא התחלתי לחפש. יש, כמובן, את מרכז פיסגה שבו הקבוצה שלי נפגשת, ואת כל המקומות האחרים של קבוצות בגוש דן.
אז בשלב הראשוני אני ארשום "באיזור ת"א", וכשאני אראה שההיענות לסדנה אכן גדולה, וההרשמה מהירה אני גם אגדיל את מספר המשתתפים, וגם אמצא מקום בהתאם.

כמה נרשמו בפועל לסדנה הראשונה???
חמישה אנשים! לכן החלטתי לקיים אותה אצלי בבית, ב"קואצ'יה" שלי;
סלון חמים ונעים בבית הוא יותר אינטימי מכל מקום להשכיר, והאינטימיות הזו היתה מצוינת לסדנה שבה אנשים משתפים גם בחלומות וברצונות שלהם מצד אחד, אבל מצד שני עולים בה גם תכנים אישיים יותר כמו מוטיבציה ומחויבות, ונחשפות בה לעיתים מחשבות מגבילות ואמונות ש"תוקעות" אותנו ומונעות מאיתנו להצליח יותר.

למה אני משתפת אתכם בסיפור הזה???
כי אני ממליצה גם לכם לפנטז תמיד בגדול, הכי גדול !
יש אימרה יפה "כוונו לירח - במקרה הגרוע ביותר תיפלו בין כוכבים"

אילו חשבתי שלסדנה יירשמו רק חמישה אנשים, אני מניחה שבכלל לא הייתי טורחת ליצור אותה
אולי לא הייתי עורכת סדנה, אלא מקיימת רק "פי שמונה", מקצה לתכנים שלי שעה בלבד, ואנשים לא היו יוצאים עם תובנות וערך כמו לאחר סדנה של שלוש שעות!

למי שסקרן, ערכתי את הסדנה הזו מאז ינואר כבר מספר פעמים, ומספר האנשים שהשתתפו בכל הסדנאות יחד הוא - כן, ניחשתם, קרוב מאוד לשלושים, עשרים שמונה למען הדיוק, שבגימטריה זה כ"ח, ואכן הרגשתי שהסדנה הזו אכן העניקה כח להרבה אנשים.

אז ההמלצה שלי אליכם היא 
"מצד אחד - פנטזו בגדול, ומצד שני - היערכו תמיד גם לרע מכל"