בתחילת ינואר 2015 הגעתי ל"בוקר פריצת גבולות" של "מכללת קגן", שהוא בוקר מבוא והיכרות עם NLP בכלל ועם המכללה של ד"ר אריה קגן בפרט.

זה בוקר מאוד עוצמתי, עם אנרגיות נהדרות, ובמהלכו בחורה קטנטונת סיפרה לנו, שהיא מסיימת לימודי פסיכולוגיה והיא רוצה לפתוח קליניקה.

אריה הזמין אותה אליו, כדי שהיא תשבור קרש, כאקט סימלי, כי אם היא מצליחה לשבור קרש, ולא סתם דיקט, אלא קרש-קרש, קרש בעובי של 2 ס"מ, היא יכולה לנפץ כל מחשבה מגבילה שיש לה, כל חשש או פחד שהיא חשה באופן טבעי לפני צעד כזה של יציאה לעצמאות.

אריה העסיק את כל באי המפגש במשימה כלשהי, ולכן לא שמעתי מה הוא אמר לה ומה הוא הסביר לה, ראיתי רק שהיא כתבה וציירה כל מיני דברים משני צידי הקרש.

ואז הוא ביקש מכולנו לעמוד במעגל סביבם, כשהוא מחזיק את הקרש והיא לידו, מתאמנת באוויר על תנועת השבירה.
לי זה נראה מאוד כואב, ואריה אכן אמר, שהטוב ביותר זה לשבור את הקרש כבר במכה הראשונה, כי אחרת זה כואב.

כולנו יצרנו סביבם עיגול של תמיכה, וצעקנו לה בקצב אחיד "יש! יש!, יש!"

בעודנו צועקים לה את קריאות העידוד, במוחי התרוצצו אז במעגל שלוש מחשבות:

הראשונה, "היא בטוח תצליח!"

השניה, "אני לא הייתי מצליחה!"

המחשבה השלישית היתה של פליאה גדולה על עצמי:
איך יכול להיות, שלגבי הבחורה הקטנטונת שאיני מכירה יש לי בטחון גמור, שהיא תצליח לשבור את הקרש, אבל איני מאמינה שאני הייתי מצליחה ???

לאחר אותו בוקר סיפרתי לכמה חברים קרובים על הקטנטונת ששברה קרש כמו גדולה;
עדיין לא הבנתי איך היא עשתה את זה; הנחתי שהיא לא נבחרה באקראי, שאולי היא בעצם לוחמת קראטה או שיש איזשהו טריק שאריה מבצע כשהוא אוחז את הקרש, כדי שהיא תצליח לשבור אותו.

בעקבות אותו בוקר מלהיב אכן נרשמתי לקורס NLP.
מכללת קגן מאפשרת בנדיבותה לשלם על קורס אחד, אבל ללמוד אותו שוב ושוב בלי סוף, ובפועל אכן למדתי במקביל גם ברוקס שהנחתה קארין אביבי המקסימה וגם בקורס שהנחה אריה קגן המואר, אבל לא בכך הענין.

כחודש לפני סיומו אריה "הזכיר" לנו, שבמפגש האחרון גם אנחנו נצטרך לשבור קרש, אם אנחנו רוצים לקבל תעודה!

WOW, נבהלתי - הוא רציני!!!
ואם הוא רוצה שכולנו נשבור קרש, זה אומר, שאין פה למעשה שום טריק, הקטנטונת אינה קראטיסטית ולא היה שם שום שת"פ בינו לבינה!!!

סוג של "אמת מטרידה"...

לכן  עשיתי מה שרבים מאיתנו עושים, כשמשהו לא נוח להם – שכחתי מכל הענין...

ביום האחרון של הקורס, עדיין לא זכרתי את המשוכה הזו, אבל אז אריה ביקש משני בחורים חסונים לרדת איתו לאוטו כדי להעלות את הקרשים.

WOW, זה שוב ניחת עלי, הפעם זה ממשי ומיידי! ואני לא אחמוק מזה!
אריה חילק לנו קרשים והינחה אותנו לכתוב בצד אחד של הקרש את האמונות והמחשבות שאנחנו רוצים לנפץ, ובצד השני את מה שאנחנו רוצים שיהיה בחיינו לאחר שנוותר על המחשבות המגבילות האלה.

מה כתבתי על הקרש? זה אמנם מאוד אישי, אבל ממש לא סודי, ולכן לא "חתכתי" את זה מחלקו השני של הסרטון.

אמנם הסרט ערוך, אבל סבדי במרומים, ששברתי אותו במכה ראשונה, ומי שירצה יוכל לקבל ממני קישור לסרט המלא, לפני כל עריכה. :-)

למה זה הצליח לי כבר במכה ראשונה?
יש לכך כמה גורמים ולי יש בעקבות ההתנסות הזו מספר תובנות שרציתי לחלוק איתך:-

1.   כי זכרתי שאריה אמר, שאם שוברים כבר במכה ראשונה זה פחות כואב, וזה המריץ אותי להחליט שאני שוברת במכה הראשונה - הרגשתי מרוכזת, ממוקדת במטרה ונחושה לשבור את הקרש - ויהי מה!

2.   כי מבין כל התלמידים בקורס אריה קרא לי שניה, וראשונה מבין הנשים בכיתה, ואני בחרתי לפרש את זה כסימן לכך ש"הוא מאמין שאני יכולה, ולכן הוא בחר בי".
אחד הדברים המשמעותיים באימון וב – NLP הוא הפרשנות שאנחנו נותנים לאירועים – האם הפרשנות שלי מעצימה אותי, אולי דווקא מחלישה, מקבעת ו"תוקעת" אותי. אני בחרתי לתת למציאות החיצונית פרשנות שהעצימה אותי, גם אם מבחינת אריה הסדר היה מקרי לגמרי. זו בחירה לתת למציאות שלנו פרשנות שמיטיבה איתנו.

3.   כי זכרתי את מעגל העוצמה שהיה סביב אותה קטנטונת, ואני יודעת כמה כח יש לקבוצות, ולכן ביקשתי גם מחברי לקורס שיעודדו  אותי בקצב. זה ממש הרגיש כמו כניסה ל"טראנס"!

4.   כי הקשבתי לעצה של אריה – לעשות תנועה מהירה מאוד, ולבצע אותה עד סופה, לא "לעצור לפני הקרש" מתוך פחד לקבל מכה!
גם זה דבר משמעותי מאוד שמחזקים בקורס – אין צורך להמציא את הגלגל, להיפך, כדאי ללמוד מההצלחה של אחרים, ולנסות ל "גזבק" :-)  ("גזור/ הדבק") את ההרגלים/ האמונות/ העשייה שלהם לחיים שלי, ועל כך ארחיב בפוסט נפרד.

5.   כי התאמנתי על התנועה, וגם ביקשתי מאריה משוב עליה, כדי לוודא שאני מבצעת אותה נכון "על יבש".
בצבא אין מצב לצאת לפעולה מבלי לתרגל אותה מראש, ולא רק לתרגל, אלא כמה וכמה פעמים!
רק לחשוב כמה פעמים אנחנו מבצעים פעולות משמעותיות לנו מבלי הכנה מוקדמת, מבלי לתכנן תשריטים אפשריים,
מבלי לחשוב מה מטרתנו בכלל, שלא לדבר על ביצוע סימולציות לפני – לדוגמה, להכין תסריטים לפני שיחה קשה עם לקוח, עובד, ספק וכדומה.

6.   והחוויה המשמעותית ביותר עבורי מיד לאחר שבירת הקרש היא  האימרה של נלסון מנדלה, שהיא גם הכותרת שבחרתי לפוסט הזה -
"דברים תמיד נראים בלתי אפשריים... עד שהם נעשים"