שאלה לי אליך:

מה קל לך יותר לעשות ?

להחמיא למישהו או מישהי על החולצה

או ליידע אותם, שנזלה להם טחינה על החולצה ?

ושאלה אחרת:

מה קל לך יותר לשמוע ?

מחמאה על החולצה שלך

או מידע שיש עליה כתם טחינה ?

יש אמירה ש"בִּקֹּרֶת היא קודם כל בִּקּוּר בַּקּוֹר".

האמנם ⁉

לרובנו יותר קל להחמיא מאשר 

"לבשר בשורות לא נעימות" כגון טחינה על החולצה.

המסקנה שנובעת מכך היא שאם הערת לי על הטחינה,

זה דרש ממך יותר אנרגיה מאשר אילו החמאת לי.

מכאן שהערת לי זה בגלל שאיכפת לך ממני !

גם התובנה הזו היא של קולגה שלי, דביר דיאמנט

ומאז שדיברנו על כך 

אני מתייחסת להערות שאני מקבלת

כמו אל מתנה שקיבלתי - מתנה של תשומת לב ואיכפתיות.

כמו לגבי הרבה דברים אחרים,

גם זה ענין של פרשנות

ושל בחירה איך להתייחס למה שנאמר לך.

אני בוחרת להתייחס להערות כמו אל מתנה,

ולכן אני מודה ואפילו מוקירה 

את מי שסיפר.ה לי משהו פחות נעים.

לכן אני מאמינה, שביקורת אכן יכולה להיות ביקורת בונה.

האם יכול להיות שהמוטיבציה להעיר לי בכלל שונה ?

לא "אכפתיות", 

לא "רצון להיטיב איתי", 

אלא להיפך:-

צרות עין או רצון להכאיב לי ?

עלול להיות.

אבל אני בטוחה שכבר למדת להבחין מי אוהב ומי אויב.

הקואצ'יה שלי היא אצלי בבית.

בשלט על הדלת לא כתבתי את שמי.

כתבתי:-

"הִגַּעְת. זֶה הַמָּקוֹם לַחֲלוֹמוֹת שֶׁלּך"

מצד אחד, אני כמאמנת מעודדת א.נשים לחלום ובגדול !

זה אחד הדברים המקסימים באימון -

ליצור מרחב שבו ניתן לפנטז את ההצלחה הגדולה שמחכה לך.

מצד שני, אם אני רואה "טחינה" כלומר מזהה פנטזיה ממש ממש לא ריאלית,

או "סיפור" מופרך לחלוטין, 

אני שואלת הרבה שאלות על הסיפור הזה.

ואם לא הצלחתי באמצעות השאלות לפקוח למתאמן את העיניים,

אני מבקשת רשות, 

ואז מביעה את דעתי אופן ישיר וגלוי על ה"טחינה" שאני רואה בסיפור שלו; 

אני עושה את זה כמובן כי איכפת לי. 

אם עדיין יש לך "סיפורים" מדוע העסק שלך לא ממריא, 

וה"סיפורים האלה" כבר לא משכנעים אפילו אותך…

אני מזמינה אותך לאימון עסקי ממוקד

במחיר מיוחד 

דורית לוז "לזוז"

054-4-644144