שלב ראשון

בחירת הרעיון וגיבושו לתסריט

בשלב הראשון, לפני שבכלל נגענו במצלמה אנחנו צריכים רעיון. אני מאמין שאם הגעת עד לכאן כבר יש לך רעיון לסרטון שאתה רוצה להפיק, ואם לא אז זה הזמן לחשוב על אחד. אחרי שיש רעיון צריך לגבש אותו לתסריט. אני לא אגע ביסודות התסריט, כי רק על תסריט ניתן לכתוב ספר שלם וזאת לא המטרה, המטרה היא לפשט את העניין.

ישנם מספר דגשים שצריך לקחת בחשבון בשלב זה:

1 - הכי חשוב זה לכתוב

לכתוב את הרעיון ולגבש אותו -  כמו בכל תחום, בשביל לעבוד בצורה יעילה ומסודרת, בשביל לסנן רעיונות לא רלוונטיים ובשביל לא לשכוח מה אנחנו רוצים, חובה לכתוב. גם אם הרעיון שלנו פשוט ומצריך עבודה מועטה, אם לא נכתוב מה אנחנו רוצים לצלם, סיכויים רבים שבזמן העשייה עצמה נצלם לפי תחושה ועל בסיס הזיכרון וכך נבזבז זמן רב ובסוף גם לא נדע איך לערוך את מה שצילמנו.

התסריט צריך להיות הבסיס שעל פיו נצלם ונערוך, והוא למעשה תכנית העבודה שלנו. ממש לא חשוב לדעת איך כותבים תסריט נכון ברמה המקצועית. בשלב ההתחלתי כל אחד צריך לכתוב איך שנוח לו. התעסקות בחוקים טכניים רק יעכבו אותנו ויגרמו לנו להתעסק בדברים לא רלוונטיים.

2 - איך מתחילים?

כשאנחנו מגבשים את הרעיון שלנו לתסריט חשוב להתייחס למספר גורמים: להבין מה מטרת הסרט, להבין מי קהל היעד שלנו, לדעת מה האורך המשוער של הסרטון, להבין מה המסר שאנו רוצים להעביר ולתכנן את אופי הסרטון, או את הצורה שבה נעביר את המסר: דיבור למצלמה, הדגמה של פעילות, סקירת מוצר, כתיבת סיפור וצילומו וכו'. אם נתייחס לנקודות האלו ונשאל את עצמנו את השאלות הנכונות, אנחנו מגדילים את הפוטנציאל של הסרטון שלנו לקלוע למטרה שלשמה אנו יוצרים אותו.

3 - כולם מספרים סיפורים

גם אם לא כתבנו סיפור מכיתה ג'. חשוב להבין שכל מסר שאנו מעבירים ועל אחת כמה וכמה סרטון שאנו מצלמים צריך שיהיה בו סיפור, ולספר סיפור זה יותר פשוט ממה שאנחנו חושבים לפעמים. בני האדם חושבים בתבנית סיפורית, כל בדיחה שאנחנו מספרים או כל שיחה שאנו מנהלים אחד עם השני בבסיסם יש סיפור שמורכב מהתחלה, אמצא וסוף. לכל אחד מאיתנו יש חבר שמספר סיפורים בלי פואנטה, אותו חבר בעצם מספר סיפור עם התחלה ואמצע אך בלי סוף וללא מסקנה.

הנוסחה אומרת שבהתחלה יש מציאות, באמצע קורה אירוע ובסוף המציאות השתנתה. זה הבסיס של כל הסיפורים בעולם. בשביל לפשט אני אדגים דרך סיפור פשוט:

היום הלכתי ברחוב. מעדתי, נפלתי לבור ושברתי את הרגל

הלכתי ברחוב = התחלה , נפלתי לבור= אמצע , שברתי את הרגל = סוף

אם הבנת את ההיגיון שמאחורי הסיפור הזה, הבנת את הבסיס שעומד מאחורי כל סיפור. ואם תיישם את העיקרון הזה בסרטונים שאתה מפיק תהיה בטוח שהם יהיו ברורים ומובנים ולא תיתפס בעיני אחרים כחבר שמספר סיפורים בלי פואנטה.

4 - לא לבזבז את הזמן של הצופה

דבר אחרון ומאד חשוב הוא לשים לב לאורך של הסרטון. אני ממליץ בעיקר בהתחלה אבל גם בהמשך, לא לעשות סרטון ארוך יותר מחמש דקות. אתה בטח שואל את עצמך למה? אז התשובה היא שמה שאפשר להגיד בשעה, אפשר גם בחצי שעה, ומה שאפשר להגיד בחצי שעה אפשר גם ברבע שעה ואפשר גם בחמש דקות. כשאנחנו רוצים להעביר מסר כדאי שנדע מהו ושנוכל לכתוב אותו במשפט. אתה לא יודע כמה עבודה הפעולה הקטנה הזאת תחסוך לך. אנשים אוהבים מסרים מדויקים ומהירים ובעיקר בעולם האינטרנט. אם הסרטון ישעמם אף אחד לא יחכה לדקה ה-10 בתקווה ששם יהיה מעניין. העניין צריך להיות בהתחלה - המסר צריך לעבור בחצי דקה הראשונה. אם זה יתפוס את הצופה אז הוא יישאר לצפות בכל הסרטון.

ככל שתהיה יותר מדויק, שלב הצילום יהיה קצר יותר והעריכה פשוטה יותר, וגם תצמצם למינימום את האפשרות שתשבר ותתייאש בדרך. כמובן שאם אתה מתכוון לצלם משהו לא מתוכנן, או לדבר מול המצלמה על מה שעולה לך בראש גם זה בסדר. השאלה אם פעלת נכון תימדד במבחן התוצאה. מה מטרת הסרטון ואם התוצאה שירתה את המטרה. אם התשובה היא שהתוצאה לא שירתה את המטרה, כנראה שעשית שגיאה בשלב הראשון של הכתיבה והתכנון.