כשהחלטתי להתחבר יותר לשפע, אי שם בתחילת 2019, לפני שמישהו שמע על הקורונה, הבנתי שיש חוש אחד שיכול לעזור לי, שיש לו יתרון מובנה על פני החושים האחרים.
חוש הראייה.
מה הייתרון המובנה שלו? זה מה שאסביר בפוסט הזה.
בקצרה:  הבנתי שכדי להטמיע מנטרות כמו שהמנטורים הגדולים ממליצים, אני צריכה לעשות את זה באופן פסיבי לחלוטין.
השיטות שהיו אז דיברו על לוחות שעם מעוצבים, כדרך ליצירת לוח חזון. זה פחות התאים לי, כי זה עדיין דרש פעולה אקטיבית- ליצור אותם.
הבנתי שאם אני רוצה להקיף את עצמי במנטרות באופן פסיבי לחלטין, אני צריכה לרתום את חוש הראייה ולקחת מוצרים יום יומיים, שבהם אני משתמשת באופן קבוע, ולהדפיס עליהם את המנטרות.
למה?
כי חוש הראייה הוא חוש פאסיבי. אנחנו לא עושים שום פעולה מודעת בשביל לראות.
ברור שבתת המודע יש המון פעולות שקורות כאשר אנחנו מביטים על משהו, אבל מצד הגוף, הכל קורה באופן פסיבי.
והפסיביות היא הייתרון המובהק של חוש הראייה.

התחלתי ליצור לעצמי מוצרים שאני משתמשת בהם, כמו ספלים, עם המנטרות השונות שרציתי להטמיע בתת המודע. רק כשראיתי שזה באמת עובד, ולקח זמן עד שראיתי את זה, הבנתי שעליתי על משהו. והבנתי שאפשר לשנות אמונות על ידי שימוש בכוח הפאסיבי של חוש הראייה.
עכשיו אתם חושבים לעצמכם, רגע, אבל בשביל לראות את המנטרות, צריך לבחור באופן מודע להסתכל עליהן. איפה הפאסיביות פה? הרי גם אם זה ספלים, צריך לבחור לשתות בבוקר דווקא מהספל הזה. לא?
לא בדיוק. העין שלנו קולטת דברים במרחב, גם אם אנחנו לא מסתכלים עליהם ישירות.
אחריב על זה יותר בפוסטים הבאים. כרגע, בקצרה, מספיק שהספל יהיה בארון שבו מאוכסנים כל שאר הספלים, וכשמוציאים ספל אחר, פתאום רואים אותו תוך כדי, כדי שהמנטרה תיקלט.
או מספיק שהספל, או כל מוצר אחר מתוך המגוון,  יהיה באופן קבוע על שולחן העבודה, כדי שהעין תקלוט את המנטרה במרחב של שדה הראייה שלה וכך חוש הראיה יעזור להטמיע את המנטרות באופן פאסיבי לחלוטין.

הכנס טקסט כאן