שלום לכם,

שמי זואי. אני חדשה כאן. ברצוני לספר לכם סיפור. בסוף אגלה לכם מדוע נזכרתי בסיפור הזה דווקא הבוקר ואיך כל זה קשור לאתר...

מעשה שהיה, כך היה. לפני קרוב לעשרים שנה התקשר אלינו ידיד שלנו ואמר: "אני רוצה להציע לכם לבוא למפגש הערב. זה מפגש שממש יכול לשנות לכם את החיים, כפי שזה עשה לי". הוא לא הסכים לחשוף שום פרטים נוספים. רק ביקש שבעלי (דאז) יבוא עם עניבה. היינו זוג צעיר מאוד. המצב הכלכלי שלנו היה על הפנים. סיקרן אותי לדעת במה מדובר. הנחתי שלבטח מדובר באיזושהי שיטת ריפוי אלטרנטיבית חדשה או שיטת מודעות פורצת דרך או משהו כזה. תמימה שכמותי...

הגענו למקום המפגש, והתפלאנו לראות כמות רבה מאוד של אנשים והמולה גדולה. התבקשנו להיכנס ללובי של הבניין. הגישו לנו כוסות מיץ תפוזים (האם אפשר לקרוא לנוזל כתום וסינטטי ככה?) בכוסות פלסטיק קטנות. חיכינו, וחיכינו, וחיכינו. חיכינו והתייבשנו. הייתה צפיפות גדולה. חלק מהאנשים עישנו, וזה גרם לי לתחושת מחנק. אבל הייתה תחושה של ציפייה דרוכה באוויר. משהו מחשמל כמעט. הרי חלק גדול מהאנשים היו כמונו, לא ידעו בכלל במה מדובר, כך שכולנו מאוד הסתקרנו. וזה הורגש באוויר...

לאחר שעה של המתנה דרוכה, נכנסנו סוף סוף לאולם. האולם היה חשוך. הידיד הזה הוביל אותנו לשלוחן במרכז החדר, ביחד עם עוד שני חברים נוספים שלו, אותם הזמין.

ואז זה התחיל... אורות נדלקו על הבמה, מוזיקה רועשת פילחה את האוויר, והזרקורים הפנו את תשומת הלב של כולנו למישהו לבוש חליפה מהודרת שעומד על הבמה. כולם קמו על הרגליים, הריעו לו והתחילו למחוא כפיים. גם הידיד שלנו עשה לנו סימן לקום ולמחוא כפיים. לא עשיתי זאת. למה לי למחוא כפיים סתם ככה, לאיש אלמוני שעולה על הבמה??? אבל הייתי יחידה שלא קמה ומוחאת כפיים. אפילו בעלי קם!

לאחר שתי דקות של מחיאות כפיים, התבקשו כולם לשבת (טוב, אני כבר ישבתי). ואז התחיל האיש לנאום באכסטזה: "נכון שנמאס לכם מהחיים שלכם כפי שהם כיום?". קריאות רבות מהקהל: "כן!". "נכון שכבר ממש נשבר לכם כל יום לקום מוקדם, לעבוד קשה כל היום, ולא להצליח לסגור את החודש?". שוב קריאות רבות מהקהל: "כן!". "יש לנו את הפתרון בשבילכם". מחיאות כפיים סוערות. וכך זה המשיך במשך דקות ארוכות. האיש הראה לנו תמונות של חיים עלובים, של אנשים קשיי יום עצובים, דירות מוזנחות, רכב מט ליפול. לעומת זאת הוא הראה לנו תמונות של החיים הטובים: אנשים מטופחים ומחייכים, וילה מפוארת עם בריכה, רכב שרד, חופשה בקריביים. כמובן שכל הקהל בחר בחיים הטובים, והאיש הבטיח לעזור לנו להגשים את החלומות שלנו. הוא אמר שתכף יספר לנו איך לעשות זאת. אני התחלתי להרגיש מאוד לא בנוח. אני יודעת שכסף לא גדל על העצים, ושמשהו הסריח שם מאוד.

הפסקה קצרה במהלכה הידיד שלנו שישב איתנו ליד השולחן הסביר לנו קצת איך השיטה עובדת. השקעה קטנה (10000 שח), אחכ מצרפים עוד אנשים, ויש כסף גדול. "כן, בדיוק מה שחשבתי! פירמידה!". "לא", הוא התחיל להסביר לי "זה לא פירמידה. פירמידה זה לא חוקי, וזה מאושר וחוקי". הוא לא שכנע אותי. הוא הסביר לי איך בזכות זה הוא בנה לעצמו בית. עניתי לו שזה בזכות החברים שהוא צירף! הם שילמו לו על הבית. הוא ענה לי שכל מי שהוא צירף גם הרוויח. למשל אמא שלו נכנסה תחתיו, וגם היא הרוויחה בגדול. התחלתי לצעוק עליו: "אתה לא מבין שמישהו בסופו של דבר ישלם את זה????????? על כל לבנה בבית שלך, רשום שם של מישהו שישלם את זה. גם אם אתה לא מכיר אותו אישית, מישהו משלם על זה". "מה אכפת לי, אני לא מכיר אותו!". כאן כבר ממש התרגזתי. אבל אז שוב התחילה המוזיקה הרועשת והמחיאות כפיים. והאיש חזר לנאום. אני צעקתי לכל מי שמסביבי, שזה שקר ותרמית, ושזו פירמידה. שני מאבטחים בריונים נעמדו לידי. ביקשו ממני לעזוב את האולם. לא התווכחתי איתם, ידעתי שידם על העליונה.

האמת, אני די גאה שלא נפלתי לתוך פח האשליות הזה. נכון, יכולתי כעקרון להרוויח מזה כסף, ואולי זה היה פותר לנו את כל המצב הכלכלי. אבל לעומקו של עניין יש בזה משהו מאוד לא מוסרי: מנצלים את החולשה של האנשים (לא סתם הוא בחר דווקא בנו, הוא ידע שמצבינו הכלכלי גרוע), בדרכים של שטיפת מוח מכניסים לך לראש שאולי תוכל להגשים את החלומות שלך, ולבסוף כמובן יש סיכון רציני דווקא להפסיד עוד הרבה כסף....

כן, אני גאה בעצמי... ומיותר לציין שמאז לא פגשנו שוב את אותו הידיד.

ולמה כל זה עלה לי הבוקר?

טוב, כפי שאמרתי, אני חדשה כאן. אתמול הייתי בפגישת חונכות ראשונה עם דבורה החונכת שלי. היא הסבירה לי ארוכות כיצד האתר פועל. יצאתי ממנה עם הרבה שיעורי בית וטוב שכך.

אך הבוקר, התעוררתי עם תחושה לא נעימה. המוסר הרגיש שלי, התחיל לשאול הרבה שאלות: האם זה מוסרי כל האתר הזה? כתוב במפורש שמעטים הם האנשים שבסופו של דבר מושכים כסף מזומן מהחשבון שלהם. משמע: שרוב רובו של הכסף שנכנס (על ידי תשלום בכסף אמיתי, בכרטיס אשראי) בסופו של דבר הולך לבעלי האתר. בנוסף,  גם כאן יש הירכיות: מי שהביא אותי, החונכת שלי, היו"ר שלי (שעוד אין לי), כולם מרוויחים ממני בכל פעם שאני סוגרת עסקה. קצת דומה לפירמידה, לא? אלו השאלות שהטרידו את מנוחתי הבוקר, ונזכרתי בסיפור שסיפרתי לעיל.

אז חשבתי על כל השאלות הטובות הללו שהמוסר שלי והמצפון שלי שאלו. ומצאתי תשובות מספקות בהחלט.

האתר הזה נותן שירות אדיר, לבעלי העסקים הקטנים. והרי אני נגד מונופולים והשתלטות החברות הגדולות. וזו דרך טובה מאוד בה אני יכולה לתמוך באחיי ואחיותיי בעלי העסקים הקטנים.

בנוסף, השירות הזה, של חיבור בין אנשים, של תיווך בין נותני שירות ולקוחות, שווה הרבה כסף!

וזה נכון שאני לא הולכת להרוויח כסף ממשי מכל העמלות שאני אקבל, אבל אני כן ארוויח מהעסקאות הממשייות שאנשים הולכים לשלוח לי (במהרה, בימינו, אמן, טפו, טפו, טפו). זה לא חלומות באספמיא. זה מאוד מעשי, והאתר מלא בעסקאות שנסגרו בפועל. זה מבורך. אלא אם כן, אני תמימה, ונפלתי כאן במלכודת משומנת היטב?

בקיצור, הרגעתי את המוסר שלי ואת מצפוני. והינה אני עדיין כאן. מוכנה ומזומנה, לצאת לשטח, לחפש לכולם עסקאות, לאסוף נקודות, ולהיות חלק פעיל מהאתר הזה.

אז נתראה בשמחות ובקבוצות

יום מקסים!

זואי