Language Management

התמודדות אל מול הבלתי נודע

רוב בתי הספר לשפות בוחרים חד משמעית: או שהם מלמדים תיאוריה (דקדוק) ומוותרים כמעט לגמרי על הדיבור החופשי, או שהם מתרכזים בדיבור, אך אינם מקפידים על דיוק, אלא רק על יכולת הביטוי בעל פה. קיימות דרכים לשלב את השניים ולהגיע לתוצאות מדהימות.

כשאנחנו באים ללמוד שפה זרה, אנחנו מוצאים את עצמנו מול מסה אדירה של מילים, מבנים וכללים, ללא התחלה, אמצע או סוף ברורים. גם הטענה שאם למדת אלף מילים, השפה שגורה בפיך, אינה בהכרח נכונה. תלוי אילו אלף מילים למדת ומה עשית עימן. למשל עד כמה ובאיזו מהירות הן זמינות כשאתה מדבר. ובנוסף, כשאנחנו מדברים, אין לנו מושג מדויק מראש (חוץ בנאומים כתובים) איזה משפט אנחנו עומדים לומר עכשיו הבלתי נודע אורב מעבר לפינה; והכול קורה כל כך מהר. וכשאנחנו מקשיבים לדיבורו של מישהו אחר, הבלתי נודע והמפתיע בלתי נמנעים. ואין לנו שום אפשרות לעצור את איש שיחנו ולשמוע מחדש את נאמר. נתונה לנו רק הזדמנות אחת, ממנה עלינו להפיק את המרב.

Language Management

כדי להפיק את המרב מיכולותיהם העכשוויות, על לומדי שפה זרה מאומנים לאמץ גישה אסטרטגית, כלומר תמיד לבחור בפתרון הכי מבטיח (שאינו בהכרח מילה נרדפת ל"הכי נכון"), הפתרון שיביא להם לתוצאה המבוקשת במינימום מאמץ ויבטיח מקסימום תוצאות. לשם כך על הלומדים לזהות אלמנטים במשפט המצביעים לעבר התנהגות לשונית מסוימת ממנה הם מסיקים מסקנות אופרטיביות.

מוחנו המודע איטי, וכול ניסיון לדלות מבנים, מילים וכללי דקדוק מהזיכרון נידון מלכתחילה לכישלון. הכול פשוט קורה מהר מידי. אך אדם הלומד לזהות קטליזאטורים עליהם הוא פשוט מגיב, יכול עם מעט אימון - לתפקד לגמרי לא רע ולהפיס את דעתו של כול בוחן. שאדם זה שואף לאחוז ההצלחה הגבוה ביותר האפשרי כרגע עבורו; ותפקיד המורה הוא לדאוג לכך שאחוז זה יעלה בהתמדה.