בשבוע שעבר ישבתי אצל ידידי, דוקטור מץ, כירופרקט העוסק בטיפול בסילוקן של טראומות מהעבר, שמערכת העצבים שלנו אוגרת ומתנהלת מולן כאילו הן עדיין קיימות. התוצאה: כאבים ושאר סימפטומים גופניים ונפשיים. והמחשבה הראשונה שהתגבשה במוחי הייתה: שנינו עוסקים באותו הדבר! ובכל זאת, מה הקשר? הוא רופא ואני ... מאמן לשפות זרות? אני עוד עובד על ההגדרה. אז מה באמת הקשר בין טראומות מהעבר שמנהלות את חיינו בהווה ולימוד שפות? אני מזמין אותך להתבונן איתי ולבדוק איך העבר מנהל את ההווה שלנו.

כשענינו תשובה לא נכונה בבית הספר, קרו שלושה דברים: קיבלנו ציון שלילי, הבעת הפנים של המורה הפכה נזפנית ושופטת (שוב פעם לא התכוננת) ובבית ההורים הראו את חוסר שביעות רצונם בדרגה כזו או אחרת של כעס, או אפילו ענישה. מסקנה? לטעות זה דבר מסוכן. ולכן למדנו להשתמש בכל האמצעים האפשריים להבטיח מקסימום תשובות נכונות מייד, אינסטנט. לשם כך פיתחנו מיומנות רבה בשימוש בשני כלים רבי עוצמה שמבטיחים סיכוי גבוה לתשובות נכונות: הגיון ושינון. בו זמנית אנחנו עושים הכל, גם היום, כשבית הספר הוא זיכרון  מהעבר, כדי להבטיח שכל דבר שאנחנו לומדים ניתן להסבר הגיוני ולשינון, מה שמפחית את הסיכון והמבוכה הכרוכים בתשובות לא נכונות. וכך, הנזיפה של המורה וחוסר שביעות הרצון של ההורים מנהלים אותנו גם היום, כשאנחנו הורים בעצמנו.

כשענינו תשובה לא נכונה בבית הספר, קרו שלושה דברים: קיבלנו ציון שלילי, הבעת הפנים של המורה הפכה נזפנית ושופטת (שוב פעם לא התכוננת) ובבית ההורים הראו את חוסר שביעות רצונם בדרגה כזו או אחרת של כעס, או אפילו ענישה. מסקנה? לטעות זה דבר מסוכן. ולכן למדנו להשתמש בכל האמצעים האפשריים להבטיח מקסימום תשובות נכונות מייד, אינסטנט. לשם כך פיתחנו מיומנות רבה בשימוש בשני כלים רבי עוצמה שמבטיחים סיכוי גבוה לתשובות נכונות: הגיון ושינון. בו זמנית אנחנו עושים הכל, גם היום, כשבית הספר הוא זיכרון  מהעבר, כדי להבטיח שכל דבר שאנחנו לומדים ניתן להסבר הגיוני ולשינון, מה שמפחית את הסיכון והמבוכה הכרוכים בתשובות לא נכונות. וכך, הנזיפה של המורה וחוסר שביעות הרצון של ההורים מנהלים אותנו גם היום, כשאנחנו הורים בעצמנו. (המשך המאמר יופיע השבוע באתר שלי www.adamroon.com)