אני אני אני בוא    |    ירון פאר    

שאלתי את עצמי מי אני?
טרם שאוכל לתת לך תשובה מדויקת, יש וכדאי ליצור מיקוד, ענה לי עצמי.
מיקוד? שאלתי, חשבתי ששאלתי שאלה פשוטה.
נכון, פשוטה, אך עם זאת בעלת רבדים רבים. הרשה לי לפשט את דבריי.
פשט, פשט, כולי פשטות.

ובכן, נאמר שבחרת לשמוע דיסק שאתה אוהב. יהיה זה כמעט בלתי אפשר לשמוע את כל השירים והמנגינות בבת אחת, אפילו אם כולם הם של אותו יוצר. בדרך כלל בוחרים שיר מסוים וכשהוא מסתיים אפשר להאזין לשיר או למנגינה אחרת. סדר בחירת השירים לא כל כך משנה במקרה זה.

עד כאן הבנתי, באמת פשוט. באיזה שלב יצרתי אצלך רושם של פיגור מתקדם? אבל במה זה קשור לשאלתי המקורית?
ראה זאת כך ילד יקר, אותו מיקוד שהזכרתי קודם לכן יוצר בהירות של שמיעה, של תדר מדויק של מסר, על פי רצף של חלל ומרחב.
רגע, רגע, ביקשתי יותר, אבל למה להפריז?
אדם מורכב מהרבה דמויות של "אני".
אז בגלל זה כששואלים את פואד שאלה, הוא עונה "אני, אני, אני, בוא"? עד שהוא מוצא את ה"אני" שיודע ... סליחה, אני מקשיב.

לכל דימוי שלך כלפי עצמך, לכל רגש, לכל מחשבה, יש "אני" מיוחד שנוצר מתוכך. כשאתה פונה ל"עצמך" הנך פונה לאותו חלק שאתו אתה מנהל את השיחה.
אז מי זה בכל זאת אני? למה צריך את זה בכלל?
למעשה, ברמה הקוסמית ה"אני" לא קיים. עם זאת, בממד שבו אתם כבני אדם חיים, קיימת נחיצות ל"אני" הרבים שאתם מכילים. זוכר את ה"מטריקס"? כשיוצר המטריקס העמיד את ניאו בפני בחירה, ריצדו על גבי המסכים סביבו כל ה"אניים" שלו.
כן זוכר, נראה לי שהבנתי משהו, אפשר לומר?
בודאי שכן ילד יקר.

נראה שה"אני" קיים בכדי לתעל את האנרגיה שלנו על מנת ליצור "בחירה". אם אין קונפליקט אין הרי בחירה. אותו "אני" יוצר רמה מסוימת של מעטה לאמת עמוקה יותר, על מנת שהאדם יזכר במהותו האמיתית. למעשה מאחוריי האני מסתתר האגו, שמונע לעיתים ראייה מדויקת של עצמי, ועל ידי בחירה -כלשהיא - אנו יוצרים אחדות פנימית של היזכרות בעוצמה הפנימית, וחיבור לאותו עצמי מדובר. על פי הבנה זו כל בחירה מדויקת ובודאי מכובדת. אין צורך לבטל בחירה זו על ידי שפיטה פנימית, כאילו אין אנו מקבלים את האנושיות שלנו (תדר המושלם), וכבני אדם אנו מידיי פעם טועים (תדר השלם). כשהתחלתי לצייר הקשבתי למוסיקה בזמן שציירתי. בשלב מסוים המשכתי לצייר מבלי להקשיב למוסיקה. אז, באמת נוצר ריק בזמן, מעבר ל"אני", והתמסרתי לגמרי, כאילו משהו אחר פתאום הופיע בחלל, משהו חדש, אך עם זאת מוכר. והמדהים במצב זה היה, שמעבר ליצירת הציורים התחלתי לשמוע צלילים של מוסיקה, מאותם הציורים. כשאדם חי את תשוקתו, מחובר הוא אל אותו מרכז, אל אותו "עצמי" והכל באמת נעשה קל ומדויק במאמץ מזערי. כל השאר כאילו נעלם ונעשה חסר חשיבות, ממש חיסכון באנרגיה. כיף ל"חיות" בגן עדן.

תהליך היזכרות זה יתפשט בלבם של בני האדם ככל שיווצר רצון להכיל, ובכך יעשה המעטה שקוף יותר ויותר ויתאחדו כל החלקים הפנימיים עם אותו עצמי, עם אותו מלאך פנימי, ובהירות רבה תיווצר בכדור הזה שבחרתם לחוות בו חיים. לכך אנו מתכוונים בלברוא את "הבית" כאן ועכשיו, ומכאן חשיבות הדיוק והמיקוד.

יכולתם להגיד מההתחלה.
אז איך אנחנו מסכמים את הסוגייה הזו?
כשאדם פונה לעצמו, יש וכדאי שיצור פנייה זו ברבים, כך שפנייה זו תהדהד בכל הרבדים, ועל ידי כך תיווצר אחדות, ההבדלות ייעלמו, תדר ה"שלמות" יקבל ביטוי חוויתי מועצם והדהודו החוזר ישפיע בקלות רבה יותר על שינויים, בחירות, שאלות, תשובות וכיוצא באלה. הן בחוויה האישית והן בהיבט סביבתי. פשוט נכון?
מברכים דרכך לפשטות ושמחה.

ועד לפעם הבאה שניפגש היו טובים לעצמכם ולסובבים אתכם.
בהכרת תודה, ירון פאר וחברים קרובים.