קמתי בבוקר צוהלת משמחה, סופשבוע בפתח!

עצירה קטנה בסניפומט בדרך לעבודה (כי צריך לצבור תחמושת לקראת הסופש הבא עלינו לטובה), מילאתי את הארנק ב 500 ש”ח ויצאתי לקרב על שמירת השטרות בארנק..

בשעה 12:00 הבטן צרחה עלי: “כבר שעת צהריים מה אוכלים?!?”

כריך מהבית? לא סקסי. חדר אוכל בעבודה? מפיץ ריח של צבא. מסעדת פועלים? את שווה יותר. פרגני לעצמך מקום ראוי, איזה בית קפה נחמד, עבדת קשה כל השבוע! כך נפרדתי מ 50 ₪ ראשונים בסופשבוע שעוד לא התחיל.

מפה ואילך איבדתי שליטה על הכסף שנזל לי בין האצבעות: ארטיק לילד אחרי בית הספר, כוס קפה טוב כשחיכיתי להם שיסיימו את החוגים, בערב חברים התקשרו -יוצאים לשתות משהו, בשישי בבוקר קודש קודשים – ארוחת בוקר בקפה השכונתי, קונים לילדים משהו קטן (מגיע להם ילדים טובים), בצהריים נקרעו לילדה הנעליים, אחה”צ יש יומהולדת קונים מתנה, פירגנתי לעצמי חולצה חדשה (כי אני עובדת ממש קשה), בעלי הלך לקנות גבינה צהובה במכולת וחזר עם חשבון של 300 ₪ ואת ההמשך אתם יכולים לדמיין לבד – הפיתויים בחרו עבורי את ההוצאות..

ביום ראשון בבוקר קיבלתי מייל : נולדה תינוקת חדשה באגף אוספים 10 ₪. פתחתי את הארנק ויבש. שקל אחד לא נותר בו! איך זה יכול להיות שאלתי את עצמי? במשך חצי שעה ניסיתי לחשב איך עפו 500 ₪ ביומיים וחצי (לפחות שילמו לי על הזמן הזה בעבודה). האמת, לא ממש הצלחתי. ניסיתי, נברתי ובסוף התייאשתי – מה זה חשוב לאן הלך הכסף, העיקר שנהנינו.

אז זהו שלא! אם נחשוב על הנושא רגע אחד ברצינות הראויה לו, נבין שלא באמת נהנינו מהכסף שפיזרנו בלי חשבון. אם ההוצאות שלנו היו מחושבות בתשומת הלב הראויה להן, יכולנו ליהנות יותר בחיים: היינו מצליחים למנוע הוצאות מיותרות ולחסוך לנסיעה, לטיול, ללימודים, לטיפוח הגוף, לרכישת מוצר שחלמנו עליו, לבילויים שיטעינו אותנו באנרגיה או לכל דבר שאתם חולמים עליו.

בסופשבוע הבא, אני בוחרת את ההוצאות. סופשבוע של הנאות.