נכנסים לאוטו...

מזוודות יש? "יש!" צורחים כולם יחד

מזומנים יש? "כמה שיותר" עונים שני הליצנים מהמושב האחורי

דרכונים הבאנו????!!! אנחת רווחה- "ברגע האחרון נזכרנו" (עונים בקול חלוש אנוכי ואהובי מהספסל הקדמי).

יוצאים לדרך - כולם יחד: "נסיעה טובה".

אנחנו בשדה, מזגן מקפיא (הזיעה מהדרך הפכה לפתיתי קרח), ריח הבשמים נישא באוויר - שום דבר לא יעצור בעדי הפעם, אני שועטת פנימה - הזמן קצר והמלאכה מרובה. ביטחון , שליחת מזוודות, כרטוס, ביקורת דרכונים, שיקוף, אחד הילדים חייב להתפנות, אחרי שחוזרים השנייה נזכרת שגם לה יש... "אני רעב" אומר "הילד הגדול", "אני רוצה לקנות תיק" אומרת המתבגרת, "אמא הבטחת לי סוכריות" מושך אותי המאהב הקטן... פותחת את הארנק ומחשבת קיצו לאחור, הרי היה לי ברור שלא יתנו לו לנוח - הגענו לארץ הפלאות - יש פה הכל וביוקר!

שתי שניות ריכוז, אוספת את כולם להתכנסות קצרה ומתחיל התדרוך: 1. כל אחד מאתנו מקבל תקציב צנוע 2. הקנייה באחריותכם תבחרו בתבונה 3. נותרה לנו רק חצי שעה (כי "באופן חד פעמי" "צץ" משהו דחוף במשרד ואבא התעכב "קצת") חילקתי את השטרות באופן שווה בין ארבעתנו, נקבעה נקודת מפגש ומועד.

נפגשים מקץ חצי שעה: בעלי שיחייה עם כרס בולטת שבע ומתנדנד המתבגרת קנתה חפץ לא שימושי שעושה אותה מאושרת לשנייה (עד הקנייה הבאה) העולל הקטן קנה חבילת סוכריות ענקית (שכל הטיול יריב עליה עם המתבגרת) ואני.. עירנית ורגועה. במקום לקנות בושם (עושה לחמתי סחרחורת), חפיץ (כל השקעים בבית תפוסים), איפור (אלרגית), שוקולד (שומרת על הפיגורה), נעליים ובגדי ספורט (לוחץ על נקודה רגישה),

בחרתי לבזבז את התקציב שלי על קפה איכותי וחצי שעה של שקט עם עצמי.

מציצה שוב לתוך הארנק - המשימה הושלמה בהצלחה