שנים הכנסנו את הבטן כדי להשתחל לאמבטיה, או להצליח לצחצח שיניים בזמן שמישהו אחר עוסק בטיפוח אישי (סיכוי גבוה שהמהנדס שתכנן את האמבטיה עשה אצלנו התמחות).

לפני שלוש שנים ומיליון הפצרות מהסבתא שתבדל לחיים ארוכים, החלטנו שבמקום להשקיע בנפש (טיול סביב העולם בפעם השלישית), משפצים! אז התחלתי (בעיקר לפנטז): הקבלן הגיע ומהירות הדיבור שלי עלתה ל 120 קמ"ש, "שוברים את הקיר הזה, המקלחת תהיה פתוחה לחדר השינה, בעלי רוצה ספסל בתוך המקלחון" (אולי סוף סוף מישהו יסביר לי מה השימוש שלו? בסרטים שאני צופה אין ספסל במקלחון), ממשיכה.. "במטבח תוציא הכל, בסלון תקצר קיר ובסוף נטפל במרפסת" (אנחה - זה היה מורכב). "גברת..גברת..." ניסה לעצור אותי הקבלן, "אני מבין שיש לך רעיון - לא כ"כ הגיוני אבל את הבוס, יש תכניות? שרטוטים? אדריכל מדד? מהנדס אישר? דברי איתי כשתסיימו להכין". והלך.

ברגע זה יד שמאל (שקרובה ללב) התחילה: לרשום (בעיקר צ'קים), למשוך (המון מזומנים), לגהץ (את כרטיס האשראי), למנות ולמסור (כספים ל"בעלי המקצוע"). מקץ חודשיים של טלפונים, תאומים, טרטורים, הסברים, הנחיות, קניות, "מעט" עצבים ובעיקר תשלומים, ישבתי בשירותים החדשים שלי (עם מיכל ההדחה הנסתר). באותו רגע הרגשתי שסיימתי עם סאגת השיפוץ, אבל מסתבר שהייתי נאיבית - כמו בכל פרויקט גדול נקבע תקציב "כולל" חריגה, וכמו בכל חברה שמכבדת את עצמה (נפלה בחלקי זכות להיות חלק מחברה כזאת), הפרויקט עלה לאוויר עם באגים "קטנים". לכן, התכנסנו שוב אני ואנכי (כדי שנהיה רוב) מול בעלי, והחלטנו מהם השיפורים הנדרשים: דלתות, סוכך חשמלי למרפסת, פינת אוכל, מקרר, ספה ותמונות. יש הסכמה! מתי מבצעים?

בחרנו פה אחד להמשיך ליהנות מהחיים ולהשקיע כל שנה ברכישה אחת: שנה ראשונה אחרי השיפוץ - התאוששות כלכלית (נשארים בארץ)

שנה שנייה - מקרר וספה (פלוס נסיעה אירופאית אחת)

שנה שלישית - תמונות ופינת אוכל (פלוס נסיעה הולנדית משפחתית) השנה הכרזנו שנה שמיטה - נותנים לחשבון לנוח משיפוצים.

אז מה אם בסוכך נוצרו חורים קטנים? הם מעולים לשיזוף מנומש. הדלתות מכוערות? בימי החופש היצירתיות של הילדים מייפה אותן (וואשי טייפ בכל הגוונים).

אמנם שנת שמיטה, אבל לדשן את הנפש חייבים - הפרויקט הבא נסיעה רחוקה...