גילוי נאות: אני כבר לא ילדה וגם לא נערה, וניתן לומר שכבר עברתי את האמצע. ובנוסף כאישה צעירה אהבתי טכנולוגיה וכשהגיע מכשיר חדש לבית הורי מייד התחלתי לתפעל אותו. אבל... כשהתבגרתי ה"גדגאטים", משתנים כל כמה חודשים והתחלתי להתעייף. למי יש כוח כל יומיים ללמוד מכשיר חדש. כשההוראות נהיות קטנות יותר ויותר (והעיניים שלי בדיוק להפך...). מכירים את זה שסוף סוף למדנו את אופיס 2003 ואז מגיע השדרוג של 2007 וצריך להתחיל הכל מחדש. איזה דיכאון זה היה. מגיע שלב שאין כוח!. זה מה שקרה לי עם הטלפונים הסלולרים. השינויים היו, ועדיין, בקצב מסחרר שלא נותן לנו לנוח על זירי הדפנה ו...הופ אנחנו כבר Passe, עבר, ישן. באותם הימים (עד לפני חצי שנה) הייתי מנוייה על קבוצת האנשים שאמרו משפטים כמו: "מי צריך את זה, זה בסך הכל טלפון" "אני לא אהיה משועבדת למכשיר הזה" (או במילים אחרות אני אחליט עליו ולא הוא עליי) "זה צעצוע לגברים שלא גדלו" "משוגעים, לראות במסך הכל כך קטן הזה סרט, בחיים לא יהיה אצלי" וכן הלאה. אמירות שהיה בהן הרבה צורך בשליטה, התנגדות ויצירת אידיאולוגיה (מכלום). ואז... קבלתי אייפון. חברים, חיי השתנו. האייפון הביא איתו שינוי בחשיבה, בהסתכלות, בהתנהלות, בקיצור- שינוי בחיים. כן, אחרי כל האמירות (כאן למעלה), נתפסתי. איך זה קרה? מאד פשוט. המכשיר הזה גאוני. לפני כן היה לי מכשיר סלולרי (שימו לב שאני כבר לא אומרת טלפון אלא מכשיר, כי היום בראיה שלי הוא הרבה יותר מטלפון), שהיו בו אפשרויות להכל (אינטרנט- שחסמתי כי הוא הפחיד אותי והפחד הכי גדול היה שאפעיל אותו בלי לשים לך וזה יעלה לי ביוקר, היו עוד המון אפשרויות שאני לא ממש יודעת כי אף פעם לא ניסיתי). המכשיר הגיע לידי, ידידותי, פשוט למשתמש, העלות כוללת גלישה והכל נגיש. אז התחלתי להכנס לאינטרנט, ולמיילים שלי, ואחר כך הגיע גם הפייסבוק, חדשות, משחקים שאני אוהבת, שירים ו... סרטים. כמה מכם בטח אומרים לעצמם, איזו הגזמה. לכן הכינותי מראש מספר דוגמאות לחיי החדשים: אם נתקעתי בנתניה והבת שלי צריכה חוברת עבודה חדשה לבית הספר, 3 דקות ויש לי כתובת ומסלול נסיעה עד לחנות ספרי לימוד ואפילו אני יכולה להתקשר ולבדוק שבאמת יש להם את הספר לפני שאני נוסעת (למה לבזבז זמן לריק?) הבת שלי (יש לי כמה..) מתקשרת (אני באמצע פגישה). היא מרגישה לא טוב וצריכה דחוף רופא. כאן חיי עוד יותר קלים כי יש אפליקציה של קופת החולים ואפילו לא צריך לחפש באינטרנט, פשוט לוחצים על ציור (אייקון) ואני בפנים, קובעת לה תור. אני יושבת מחכה לתור שלי, יש עוד 3 אנשים לפני וכנראה זה יקח עוד 15-20 דקות. מה עושים? כמובן, מוציאים את האייפון (אגב, זה יכול להיות גם סמסונג או כל סמרטפון אחר שתרצו). והעולם פרוס לפני, יכולה לראות מה החדשות היום, לשחק (אצלי כמובן רק משחקי חשיבה- תבינו בגיל מסויים חייבים לחדד את המוח), או ... לראות סרט? 20 דקות עוברות בקלות. לקוח מתקשר ורוצה מידע. על המקום אני יכולה לשלוח לו קישור, לראות דוגמה, סרט ביוטיוב, המלצות של לקוחות (בלחיצת כפתור, אמרנו?). עד כאן כבר הבנתם את היתרונות של הסמרטפון (הוא באמת חכם). עכשיו תרשו לי לחזור לשאלה שבתחילת המאמר: למה שאנשים יראו סרט בטלפון הסלולרי? גם כאן יש רציונל ל"למה לא". זה קטן, צריך להחזיק ביד, לא שומעים טוב, קשה לקרוא את התרגום ועוד... והתשובה שלי : כשאנחנו היינו ילדים היה חשוב ביותר לשמוע מוסיקה במערכת סטריאופונית. מי מהילדים שלנו יודע היום בכלל מה זה? היום העיקר לשמוע, הרמקולים במחשב, המוסיקה בסלולרי נשמעים באיכות בינונית מינוס ועדיין הם האמצעי העיקרי לשמיעת מוסיקה. כך גם לגבי סרטים בסלולרי. במיוחד היום שכבר יש כל כך הרבה מקורות לראות החל מיוטיוב, דרך סרטים באורך מלא שמעלים למכשיר ורואים ואפילו עד ברכות ומתנות של קליפים אישיים בהפתעה (כן יש דבר כזה). רבותי, איך אמר פעם השיר "וזוהי רק ההתחלה לה לה". מי שרוצה להשאר בקצב ולא להגרר מאחור, חייב לעשות את הצעד ולהכנס לעולם הסמרטפון. ואם זה לא היה ברור עד עכשיו למה כדאי הרי שלאחרונה פרסמו חברות הסלולר כי בשנה הקרובה הן עומדות לצמצם את מגוון סוגי המכשירים שלהן ל 2-3 בלבד וכולם.... חכמים. ועל זה נאמר, אחריי.