בעוד אני מחפשת דרך לשווק את היותי מאמנת אישית בצורה קצרה וממצה, כשאני מוצאת את עצמי מתארת בפני הקבוצה שלי, בצורה אנמית-משהו, תקציר לעשייה שיש בה בעצם חוויה עמוקה, התגייסות של כל כולי למתאמן שיושב מולי, הקשבה מלאה, שאילת אין-סוף שאלות, אמפתיה ומעל הכל - צמצום האגו שלי בעת האימון לגודל מיקרוסקופי, קיבלתי היום מתנה לחג בצורת מכתב תודה, ואני רוצה לשתף אתכם, כי מה שהמתאמן שלי כתב זה מה שאני עוסקת בו, ואני שמחה שיש לי כאן את הבמה להציג את עצמי.
להלן המכתב שקיבלתי:

דורית,
רציתי לכתוב לך מה עשה האימון אצלך עבורי.
ברוח החג, כך אני מרגיש, האימון הוציא אותי מעבדות לחירות; חירות מהשעבוד לתדמית העצמית שלי בה הייתי שרוי.

התחלנו ממצב בו הגעתי לאימון כשאני בדיכאון, מתוסכל מקצועית, חסר ביטחון , ובבידוד חברתי.
התחלנו לעבוד על בעיית הזהות המקצועית שלי. לא הייתי מאושר ממה שאני עושה וחיפשתי כיוונים אחרים. בעזרתך, חשבנו שאני חייב להתחיל בפעילות, להיות אקטיבי, כי זה עשוי לגרום תגובת שרשרת טובה ולהחזיר לי את התשוקה לעשייה שאיבדתי.

החיפוש בסופו גרם לי להשלים (או יותר נכון להתפייס) עם המקצוע בו אני עוסק, לקחת את הצדדים החיובים במקצוע, להבין שאני יכול למצוא את עצמי במקצוע הזה ולפתח כיוונים חדשים בתוך המקצוע.

הקמתי עסק מ-,0 הרבה בזכות ההכוונה שלך וההשראה שנתת לי ואני מאושר בכך, אני בהחלט פורח.

בנוסף עזרת לי להתנתק במידה רבה מהמירוץ אחר סיפוק התדמית של עצמי, דבר אשר גרם לי להרס עצמי במידה רבה. גרמת לי להבין שאני לא צריך להיות מושלם ולנטרל את מחשבותיי על מה אחרים חושבים עליי.

כך גם התקדמתי בעשייה היצירתית שלי.

גרמת לי לעשות את מה שתמיד נמנעתי ממנו, להתמודד עם הקשיים, לסגור פצעים פתוחים.

גרמת לי להבין את החשיבות של משפחתי בחיי.

על כל זאת אני מודה לך


חג שמח.
ר.