יונית  בת 35 התלוננה שהיא לא מפסיקה לאכול ובמיוחד פחמימות ומתוקים.

היא ניסתה את כל תוכניות ההרזיה שניתן היה לעלות על הדעת אבל לא הצליחה לפתור את בעייתה.

אצל רינת זה התחיל כשהייתה ילדה קטנה . כשלא סיימה את כל האוכל,כעסו עליה. כדי שהיא תקבל "אהבה"  היא  הייתה צריכה לגמור מהצלחת.

 כשהייתה כועסת הוריה היו מרגיעים אותה בשוקולד.  כשהייתה עצובה,הייתה מנחמת את עצמה בגלידה.

כתינוקות קטנים, איננו יודעים לעשות הפרדה בין האם, המזון ואהבה אלה באים בדרך כלל ממקור אחד , ופעילותם היא אחת: הזנה ואהבה.

כאשר אנחנו מתבגרים האם, המזון והאהבה מתחילים להיפרד, ולהיות שונים זה מזה בעבורנו.

אם  כילדים  נמנע  מאיתנו מזון, כאמצעי ענישה, ייתכן שנמשיך להעניש את עצמנו

בשל התנהגות הנראית לנו לא טובה, על ידי אכילה יתר של מזון.

אם הוכרחנו לגמור לאכול את כל האוכל שבצלחת "מפני שיש ילדים רעבים" יתכן שנחוש

אשמים ביותר אם נשאיר אוכל בצלחת, ועל כן נכפה על עצמנו לאכול את כל השאריות.

אם הלעיטו אותנו בממתקים, יתכן שיהיה עלינו להבין מאוחר יותר, שהממתקים הם אך תחליף לאהבה שנכספנו לה.

האהבה היא המרכיב ההכרחי והמזין של החיים. כך שזה מובן שאנו מבקשים תחליפי אהבה.

האהבה והטיפוח הרגשי שאנו מבקשים למצוא במזון היא אהבה שכל יצור אנושי ראוי לה, ועל כן, אנו מוכרחים ללמוד להעניק אהבה זו לעצמנו, ללא אהבה, אנו נבקש באופן בלתי פוסק אחר אהבה ממקור אחר, וכאשר נתאכזב , או נסבול דחייה, הרי שאז  המזון יהפוך להיות התחליף הברור, כאשר נאהב ונכבד את עצמנו, לא נהיה זקוקים להשקיט את כאבינו הפנמיים או על מנת לזכות בסיפוק רגשי חיצוני.

כשרינת החלה ללמוד כיצד לבטוח ולטפל בעצמה,כיצד לעשות את ההפרדה והאבחנה בין אוכל,אכילה ורגשות, היא החלה לטפל בעצמה בכך שהחלה לבטא את רגשותיה המודחקים. היא החלה לבטוח בגוף שלה והתחילה לאכול רק כאשר באמת רצתה לאכול. היא נעשתה קלה יותר פיזית ורוחנית.

ראיתי זאת קורה. אנשים יכולים לרדת במשקל מבלי להרעיב את עצמם. למעשה ההפך הוא הנכון. הם מזינים את צורכיהם ונעשים יותר רזים ומלאי חיים.

חשבו לרגע:  למה אנחנו אוכלים  כעת ? האם אנחנו רעבים ? האם איבדתם שליטה או אינכם יודעים כיצד שוב לזכות בשליטה זו? האם איבדתם את הביטחון וההגנה ? האם אתם מחפשים אהבה ? עצובים ? כועסים ?

דליה רמפל

נטורופתית ומטפלת הוליסטית רב תחומי

www.metaplim.co.il/daliarempel