הקשר בין ביקורתיות  ולסיגריות

בתוך כל אחד מאתנו קיים ילד הזקוק לאהבה, חום, קבלה, תמיכה וחיזוקים. ילד רגיש, סקרן, יצירתי, מלא מרץ והתלהבות. אלא שבמשך השנים הילד הזה הוזנח ונותר בודד, כי המבוגר שהפכנו להיות לא מצא לו מקום בחייו ולא נתן לו אפשרות ביטוי. הילד נאלץ להיכנע לתביעות שמכתיב לו עולם המבוגרים, לצורכיהם ולרצונותיהם, ולכן הוא מסתתר פנימה עד שלא ניתן להבחין בקיומו.

 ציפי מספרת , הייתי מעשנת קלה, לסירוגין, במשך 30 שנה. לאחר גירושי בגיל 50 , הפכתי למעשנת של קופסה  ליום במשך מספר שנים.

הייתי בהחלט מכורה. לא יכולתי להפסיק, ולא הייתי אפילו בטוחה שאני רוצה בכך אך הייתי מוכרחה לעשות את זה, מסיבות בריאותיות.

ציפי הגיעה אלי עם בעיה מוצהרת של ביקורתיות ושיפוטיות.

ציפי מספרת שבילדותה  שכל דבר שהיא  ואחיה אמרו  או עשו ,  שום דבר לא היה טוב בשביל ההורים.

ציפי האמינה שהיא אינה מספיק טובה, ולכן משכה אליה הרבה אנשים שתמכו באמונה הזאת.

העישון סיפק לה את המגן שמנע  ממנה לראות את האמת.

הילד הקטן שבתוכה ששמע  הרבה ביקורת שגדל  למד להסתתר מזה  דרך " מסך עשן".

 באותו גילוי ! הודיעה " אני מוכנה להשתחרר מהצורך שיבקרו אותי"..

מאותו יום ציפי המשיכה במסע ההחלמה שלה ומצאה מערכות יחסים חדשות התומכות באמת שלה.

ציפי למדה שאם היא מבקרת אדם אחר, היא פשוט מבקרת את עצמה כבעבר.

ציפי למדה לכבד את עצמה . כעת ציפי שמה לב לדרך בה היא מדברת אל עצמה ואל האחרים. ציפי הבינה שאין לה מה להסתתר דרך "מסך עשן יותר.

 השורשים של הפחד מפני  ביקורת וענישה מובילים אותנו לילדותנו, ולחוויות הטראומתיות שעברנו אותם ושהשאירו את חותמם על חיינו. לכן העבודה על "הילד הפנימי"  עם ציפי הייתה נחוצה מאוד. העבודה על העבר מאפשרת להרגיע את החלקים הפגועים שבנו ובכך נראה את התוצאות בהווה ובעתיד שלנו.