אני לא מחוסנת,

אני אמנם מחוסנת שלוש פעמים (נגד קורונה),
אבל אני לא מחוסנת משברים, משברים ואתגרים.

אתמול נתקלתי בשבר,

כזה שממש לא היה לי איך למנוע,
הרגשתי את הסדק הדק אחרי שנתקלתי בחומת בטון,
ולא משנה כמה ניסיתי לעצור את הסדק,
הוא הלך והתעצם כל כך מהר,
עד שמצאתי את עצמי כולי שבורה באוטו,
עם תסכול ענק על המצב, 

ודמעות שזלגו והרטיבו לי את הסוודר.

אי אפשר למנוע שברים,

גרושים.ות נתקלים לא פעם בשברים האלה,
בעיקר שהם צריכים להתנהל מול הביוקרטיה,
ובעיקר מול קונפליקט עם ההורה השני,
מי שהיה עד לפני רגע השותף שלהם,
מתגלה לא פעם כמי שותקע.ת  

את המקלות בגלגלים,
ומונע.ת את ההתקדמות קדימה,
לעבר המציאות הרצויה.

אחרי שנתתי לעצמי לפרוק,
(ועל ההבדל בין לפרוק לבין להתפרק בפוסט אחר),
בכיתי עד שלא נשארה בי אף דמעה,
והמוח שלי יכל להפסיק לבכות

ולחזור לחשוב.

עשיתי את הדבר שאני ממליצה לכל אחד,
פניתי לחבר טוב שהוא גם מאמן,
וביקשתי שיחה - דחופה אם אפשר,
ויחד איתו ישבתי בחנתי את העובדות היבשות,

הגדרתי את המטרות שאני מציבה לעצמי
כדי להתגבר על השבר ולבנות גשר במקומו

ואז חשבנו על דרכי פעולה איך להשיג אותם.

שעה אחרי,
אם עיניים יבשות (אם כי אדומות למדי),
התחלתי לפעול בדיוק לפי התוכנית,
הלכתי לבקש קודם כל חיבוק ממלא מבן זוגי,

אנחנו ודאגים למלא את הדליים אחד של השניה 

(כן גם זה כבר לפוסט אחר)
תקשרתי לסובבים אותי שאני צריכה מרווח,
גם מרווח נשימה, וגם מרווח לחשוב,
ואז התחלתי לפעול בדיוק לפי התוכנית,
ואחרי שהכל כבר היה ברור,
וסיימתי את כל הפעולות,
התיישבתי לא לעשות כלום,
ולהטען לקראת יום חדש למחרת.

לא נסעתי ללונדון, 

כמו בשיר של חוה אלברשטיין,
אבל התסכול נעשה יותר נוח.

לאף אחד אין חיסון נגד שברים.

השאלה היא לא איך מונעים אותם

אלא איך קמים מהם וממשיכים לעבוד.

*מתוך הספר ללטף קיפוד / מור אסאל*

מוזמנים להרצאה מלאה בנושא ביום שלישי הבא
https://bizlive.co.il/event/62062/​