היום ממש הבנתי שאני בת 42
לא סתם בת 42 אלא בת 42.5
(חכו עם הבלונים והמתנות עוד קצת)

כשהייתי צעירה וגיל 42 נראה לי מעבר לאופק
שאלו אותי (וגם אני שאלתי את עצמי)
מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה.
בין ההתחבטויות ללימודי כלכלה למחשבים
(בסוף הלכתי על שניהם)
נרקמו החלומות שכולנו חולמים שאנחנו צעירים

בית (אם אפשר עם חמישה חדרים פונה צפונה)
משפחה (2 ילדים, בסוף סגרתי על שלושה)
וחתול (בסוף התפשרתי על כלבה)
ושכולם יהיו בריאים,
ואם אפשר גם שלום עולמי (או לפחות על שכנינו).

אף אחד לא חולם בגיל 20
למצוא את עצמו.ה גרוש.ה 
ושהחלום שלו של בית עם ילדים 
יהיה זרוק ושבור ליד הכדור המפונצר של הכלבה.

כשמתגרשים החלום הגדול שלפנינו
הוא חופש.

אבל אנחנו שוכחים לשאול את עצמנו
מה היא המשמעות של החופש עבורנו
איך ניראה ומה נעשה שנהיה חופשיים
(חוץ מלרקוד ערומים ברחבי הבית
ולעשות בינג' בלי שאף אחד יפריע).

אני מסתכלת על החלומות שלי רגע לפני הגירושים
גם אני חלמתי על חופש מבלי להבין את משמעותו.
ואז בין ניכור הורי לבין סגר אחד למשנהו
קיבלתי קריאת השכמה.

הבנתי שחופש זו הוויה ולא חלום.
התחלתי לשאול את עצמי 
מה אני רוצה שאני אהיה גדולה?
מה החלומות שלי שמחכים להתגשם?
ומה החופש מאפשר לי להשיג.

שולחת לכם קריאת השכמה
מזמינה אתכם לשתף 
מהו חופש עבורכם?
מהו מאפשר לכם להשיג?

*** והתרנגול? אותו פגשתי בשירותים ציבוריים - בא להשכים אותי