פיית שיניים ונסיך על הסוס הלבן סנטה קלאוס ואליהו הנביא

הרי הפסקנו להאמין באגדות האלה מזמן

גם באגדות האורבניות של 

סופרסטאריות בהינף ריאלטי עם ביזנס מן מאחור

ומוניות שאוספות נוסעים ומורידות אותם בהייטקס

אנחנו לא באמת מאמינים

אז איך זה באמת (תרתי משמע)

אנחנו מאמינים לסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו

כשאנחנו מיישרים את העוגה

נו מחר דיאטה את זה כולנו יודעים

הסיפורים למה אני שונא.ת את העבודה 

ובכל זאת נשאר.ת שם שנה אחרי שנה

ויש גם את הסיפור הזה שאיך שהילדים קצת גדלים 

(איפשהוא בין הצבא לבר מצווה של הנכד)
אנחנו נגשים את כל החלומות שדחפנו עמוק עמוק 

ביחד עם הגינ'ס מידה 34 מגיל 16
כי זוכרים מחר דיאטה

מה המרכיב האמיתי בכל הסיפורים האלה

ומה או אולי מי (ואלי בכלל אנחנו) שתל אצלנו 

את כל הפרדיגמות והשומרים שלנו 

שעושים ימים כלילות בכתיבת תירוצים 

בצורת סיפורים ואגדות אורבניות 

שמנהלות את כל הבחירות שלנו בחיים, 

ובעיקר את הרגעים

בהם אנחנו בוחרים שלא לבחור, 

ולחכות,

למשיח שיצלצל או לפחות יהבהב בווטס אפ.

אבל אפשר לעשות delete לחלק מהסיפורים האלה
אפשר לשכתב חלק מהאגדות האורבניות שיתאימו למציאות שלנו,

אפילו ניתן לתייק חלק מהם במדף העליון האחורי של המוח 

איפה שמאוכסנים הזכרונות העמומים, לצד כמה תמונות ילדות

שאנחנו לא בטוחים אם אנחנו באמת זוכרים, 

או שנתבעו בנו תוך כדי דפדוף באלבום.

ואחרי שעושים את זה

אפשר - ואפילו רצוי

להתחיל לכתוב את הסיפור האמיתי של האני שלנו.