פעם אבא שלי סיפר לי שיש שני סוגים של אנשים

אלא שחיים את החיים

ואלה שהחיים עוברים לידם.

לפני שהתחתנתי השתייכתי לקבוצה הראשונה

הייתי אקטיבית ואקטיבסטית בפעילות חברתית

חלמתי בגדול ורדפתי אחרי החלומות שלי

אחרי החתונה שקעתי לאט לאט

בהתחלה ויתרתי על החלומות הגדולים

בשם גידול המשפחה והילדים

אחר כך ויתרתי על הבינוניים

את קטנה וחסרת יכולת ואף אחד לא מעוניין בחלומות שלך

ובסוף גם על החלומות הקטנים

כי אין לך משהו להתעסק בו חוץ משטויות?

אחרי הגירושים החיים המשיכו לעבור על ידי

בכל יום הייתי פותחת את העיניים ומחכה להפתעה היומית

תביעות משמורת וכספיות למכביר,

איזה ביקור קטן של המשטרה

או עוד ועדה מטעם הרווחה

ערימות של תלונות שווא

ועשרות ווטס אפים

שהקפיצו את החיים שחלפו לידי

ואילצו אותי להיות צופה מהצד

בחיים שלא איחלתי להם.

אבל אז נזכרתי במשפט של אבא שלי

החלטתי להפסיק לשבת על הגדר

לצפות איך חיי לא רק עוברים על ידי

אלא גם מתפוררים לאיטם כנגד עיני.

לקחתי את המושכות בחזרה,

הפסקתי לשבת על הגדר בחוסר מעש

ולהגרר כל פעם לתגובה לא רצוניות

לניסים ולנפלאות שהגיעו לפתח דלתי.

הוצאתי את כל החלומות מהמגירה

הגדולים הבינוניים ואפילו הקטנים והטיפשיים

ניערתי מהם את האבק

לבשתי את החליפה האקטיבית שלי,

ולקחתי שליטה בחזרה על חיי.

אם את.ה גרוש.ה

ורוצה ללמוד לקחת את המושכות בחזרה

ולהפסיק להסתכל איך החיים חולפים על פניך

ולהתחיל לחיות באמת,

כמו שאתה חולם ורוצה.

הכנס טקסט כאן