אבא שלי, שיחיה, בגיל 91 ומקור להשראה עבורי. אני מבקרת אותו מדי שבוע, מעריצה את הדבקות שבה הוא נוהג בבריאות. הוא מיישם בפועל את דברי הרמב"ם על בריאות: "בולם רוגזו, יפחית אוכלו ויגביר תנועתו."

והנה תוצאות המעקב שלי אחר הגישה שלו:
"אבא, אתה גר בבית משותף, השכנים התחלפו, לא מתחשבים, מלכלכים, משמיעים מוסיקה בפול ווליום דווקא בצהריים או בחצות. אתה לא מתעצבן?"
"אם אני רואה שאני לא יכול להשפיע, אז אני לוקח את הדברים כמו שהם"
"זה ה"בולם רוגזו" אמרתי ביני לביני.

"אבא, רוצה לאכול איתי משהו קטן".
"לא, אכלתי בבוקר"
אני יודעת שלא הייתה לי בעיה לאכול משהו קטן אפילו אכלתי בבוקר.
"הנה, אבא שלי מפחית אוכלו" סיננתי בין שיני

"אבא, לאן אתה הולך ככה באמצע היום?"
"את לא יודעת? אני יוצא כל יום, לא חשוב לאן, העיקר ללכת קצת"
"הנה, הוא מגביר תנועתו, אבא שלי", לחשתי לתוכי

אבא שלי מצא את הדרך, למרות היותו אלמן בן 91, למרות שהרגליים לא סוחבות משהו וכואב פה וכואב שם. לא אשמע תלונות, במקומן הוא מבקש פיזיותרפיה או מחפש מזור.
מה שקובע עבורו זו הגישה והאמצעים הפשוטים לשמור על איזון.

אבא שלי הוא מקור השראה בשבילי לחיים בכלל ולבריאות בפרט.
אבא שלי, שיחיה עוד הרבה שנים.

התמונה צולמה ליד מקום יפה לקפה בכניסה לכחל, בגליל. טבע וחקלאות בכפיפה אחת.

אימון לחיים בריאים