אני מכוונת למשהו נוסף, אחר. משהו הכרוך בהתפתחות שלנו, משהו שלא היה ואנחנו רוצים בו. זו יכולה להיות מחשבה של הוקרה לעצם הקימה בבוקר, זו יכול להיות תרגול של ספורט, או ביצוע אקטיבי אחד מול מטרה שיצרנו.
עבור מי שמחלים זו יכולה להיות פעולה לקראת החלמה, ועבור מי שחותר לתוצאה חדשה כלשהי בחייו, זו עשויה להיות פעולה של בחירה יומיומית.
התרגול הזה נמצא בתוך הסל של משמעת עצמית. התקווה היא, שברגע מסוים נפסיק להתאמץ כל כך לתוך אותה משמעת עצמית והכל יהפוך לרוטינות חדשות.

אלא מה, ככל שאני מתקדמת בעניין, גיליתי את השבריריות. המגלשה של מגרש המשחקים תמיד שם, מחכה, וברגע אני גולשת מטה אל החול.
יחד עם זאת, הטיפוס חזרה אל אותו מתקן במגרש המשחקים יהיה שונה בכל פעם. אני עולה אחרת, יש לי ידע וניסיון, והעליה אל חיקה של המשמעת העצמית יותר מלומדת וקצרה. הבנתי כי לא אוכל להבטיח את היציבות המוחלטת החדשה, ומה שנותר הוא חמלה אל המגלשה ואל מי שגולש בה. חמלה אל עצמי ואל התנועה האנושית מעלה ומטה