שלום לכולם. קצת חומר למחשבה לקראת יום המעשים הטובים

כשאנחנו פוגשים אדם אחר שאנחנו לא מכירים ,איך אנחנו מתנהגים כלפיו?

האם זה תלוי באיזה מצב רוח יצאנו מהבית?

או עם איזה רגל קמנו בבוקר ? הילדים עצבנו אותנו או לא?

האם כל הגורמים האלה משפיעים אלינו לראות באמת את האחר ואת השונה מאיתנו?

האם הלבוש של האדם משפיע? טון דיבור? מבט?

האם זאת שאלה לשם מה אנחנו נפגשים איתו? האם יש סיבה ? או אולי זה עוד אדם שפגשנו בדרך לסופר,קופת חולים וכ"ו.

האם זה משנה בכלל? האם לכל אדם ואדם ניתן יחס אחר?

ו האם זה תלוי בצורך שלנו כלפי אדם אחר?

כן כן הרבה שאלות...
אני מצאתי תשובה לפני כמה שנים והיום אני מרגישה צורך לשתף אתכם בזה:
כשאני יוצאת לפגוש כל אדם אם זה מטופל,או חבר או פגישה עסקית אני קודם כל סומכת שדברים שיקום מזמן לי הם הכי נכונים עבור התהליך שלי נכון להרגע.
אין לי ציפיות מאותו אדם,אני לא בונה סיפור... איך זה יהיה? מה אני יגיד? ומה הוא יגיד? ממש לא ...

אני רואה את האדם מבפנים את הנשמה שלו..והנשמה היא תמיד שואפת למקום טוב,נקי ונכון. לכן אני תמיד מופתעת בדרך כלל לטובה מאדם שאני פוגשת ,אני מסוקרנת אני לא נותנת לאמונות תפלות לנהל לי את החיים.

וכן לפעמים אנשים מעצבנים ולא ממש נעימים אך אני יודעת להתבונן בהם ובי במצבים כאלה.מתבוננת לאן זה לקוח אותי ?


על איזה כפתור אותו אדם לחץ....אני חוקרת..והחקירה הזאת נותנת משמעות.

אני מזמינה את כולם לפחות היום "ביום  מעשים טובים" באמת באמת לראות ולפגוש את האחר ממקום קצת שונה, ללא שיפוטיות, ממקום מקבל יותר ומאפשר יותר. תאמינו לי מניסיון קורה פשוט קסם ואלה הם רגעים של חסד.


# כל הזכויות שמורות לאוולין מרקוביץ-יועצת ביוגרפית.