דרך צבעי ידיים לתערוכה

-------------------------------


בתחילה היה קיים הרצון להעשיר את עולם החוויה של ביתי בת השלוש, ליצור איתה זמן איכות ולפתח את דימיונה, לתת לה כלים ומתנות מעולמות היצירה. לקחנו עשר ניירות ממוחזרים בגודל A4 הדבקנו אותם אחד אל השני באמצעות מדבקות עגולות, יצרנו משטח עבודה בגודל 60 ס"מ על 100 ס"מ וצבענו עם צבעי ידיים. הציור השני היה כבר קצת יותר גדול ונבנה באמצעות ארבע עשרה ניירות שהביאו אותנו לגודל של 60 ס"מ על 140 ס"מ והוא נעשה שמיה היתה בת שלוש שנים וחודשיים.

 
היה כייף והמשכנו...


בתחילה יש את שנינו מעבירים זמן יחד, חווים תהליכי יצירה פשוטים שכל הורה חווה עם ילדו, אבל הציורים בפורמט גדול מתחילים  לדבר אלינו בשפה שונה. ראשית יש להם נוכחות חזקה יותר מאשר עבודות קטנות, חבל להשליכן למיחזור וכפועל יוצא הם נתלים בסלון באמצעות סלוטייפ, עניין שמתחיל לייצר דיאלוג שונה עם הילד. המשכיותו של התהליך הספונטני נוצר על ידי הוספת גירויים בדמות מעורבות הילד בתהליך, בדומה לקריאת ספר ארוך עם פרקים, יש המשך אבל אף אחד באמת לא יודע מהו, יש סיפור אבל הוא לא נכתב מראש אלא משוכתב על ידי ההורה והילד יחד.

לאחר שתי עבודות הגדלתי את פורמט העבודה כדי לספק לנו כר פורה לעבודה "מורכבת יותר" כמו העלאת רף אצל הקופץ במוט גם כאן הפורמט המוגדל מייצר שפע רב יותר של דלתות לביטוי עצמי, נוצר אתגר יותר ליישום טכניקות עבודה נוספות, יש כבר פרספקטיבה, בוננות מרחוק, משחקי צבע וקומפוזיציה (כן, גם זו מילה שכבר נכנסת באופן דומיננטי יותר לתהליך). אחרי כמעט שנה של עבודה מתחיל גם תהליך שימור שמסייע למיה ולי להעריך יותר את העבודה שנעשתה, יש מוצר מוכן ורואים ציור, כאן גם מתחיל הרצון לתת לעבודות שמות, להגדיר אותן ואולי אף לחשוף אותה לקהלים אחרים.

התחלנו לעבוד על ציור נוסף, המשטח גדל לגודל של 80 ס"מ על 130 ס"מ והוא נבנה מארבעים ניירות A4 ממוחזרים המודבקים הפעם בשתי שכבות כדי ליצור חוזק למשטח, העבודה על הציור התחילה ביוני 2006 עת מיה היתה בת שלוש ונמשכה מספר חודשים, לאחר כמעט כשנה החלה עליו עבודת תיקון, חיזוק ושימור בסופו של התהליך גם נוצרה נקודת המפנה שכן ליצירה המחודשת כבר ניתן שם בעברית "חוזה עם האושר 02" וגם באנגלית  Contract with Happiness 02.

בחירת שמו של הציור נובעת מהמחשבה שלכל אחד מאיתנו יש חוזה עם האושר. בנקודה זאת בזמן ניתנו גם השמות לכל יצירות הקודמות. לשלב הראשון של העבודה שנשתמרה דיגיטלית קראנו "חוזה עם האושר 01" ובאנגלית  Contract with Happiness 01, לציור הראשון קראנו "הענק הראשון" The First Huge ולציור השני קראנו "הענק השני" The Second Huge.

תהליך התיקון והשימור ארך זמן שכן נוצר הצורך להדביק את כל העבודות למשטח קשיח, בחרתי בקרטון גלי 6 מ"מ ויצרתי ממנו סנדביץ לטובת עובי. "חוזה עם האושר 02" הודבק לשאריות קרטון הבנוי מארבעה חלקים שהוצמדו אחד אל השני. אבל מספר ימים לאחר מכן נוצרה דפורמציה והציור קולף והודבק למשטח אחד בגודל המתאים, הציור גם "סבל" מהמון כיסי אויר, עבר מספר רב של "ניתוחי" הצמדה כירורגיים וקיבל את הכינוי "הציור החבוט".

לאחר מנוחה של כמה חודשים הגדלתי את הפורמט לגודל של 140*140 ס"מ, ריבוע הוא פורמט מועדף עלי, המשכנו לצייר ולצבוע באופן מופשט ללא תכנון מקדים, פשוט לפתוח את מגירת הצבעים ולהתבטא על בסיס "מה שיוצא אני מרוצה" אבל תוך הכוונה של שמירה על כללי קומפוזיציה, לא יותר מידיי אדום ליד אדום או ירוק ליד ירוק אלא משחק, ריקוד של צבעים וטקסטורות על משטח אחד שמאפשר להיכנס אליו פנימה, ללכת בתוכו, לגעת בחלקיו היבשים והטריים, להתלכלך ואף ללכלך את רצפת הבית בכתמי צבע. עבדנו במשך שנה כערך ומיה כבר בת ארבע.

"עלי שלכת בקיץ" הינו הציור המופשט הענק הראשון שמשלב בתוכו את כל מה שלימדתי את מיה עד כה והוא מכיל פרטים רבים שנוספו אליו על מנת להעשיר את דמותו. הפרטים העיקריים הם עלי שלכת אמיתיים בגדלים שונים, כאן כבר העבודה יוצאת החוצה אל הטבע ומביאה אותנו לטיולים ברחובות העיר בה אנו גרים, לאחר שטיפת העלים וייבושם הוספנו להם פרפרים כדי לתת לציור את ההיבטים הטבעיים שמקרינים את החורף עטוף ברקמת קיץ מלבלבת. הציור בוצע על "קנווס" שנבנה מכשבעים ניירות ממוחזרים בגודל A4 וזאת שוב כדי להדגיש למיה את חשיבות היבטי המיחזור. קראנו לציור "עלי שלכת בקיץ" Summer Leafs.

לאחר שני ציורים מופשטים נוצר הצורך להעלות את הרף ולאתגר את המחשבה והביצוע עצמו. חשבתי על פיגורטיבי, יש תיחומים, יש יותר הגיון מיבני, יש קשר ישיר יותר לעולם הילד והנושא עצמו ארכיטיפי (בית), הנושא הרי מבוצע אין ספור פעמים בגן הילדים רק שכאן העבודה היא פשוט גדולה יותר אבל היא מכילה את הבסיס, בית, עץ ושמש. כאן ביקשתי להתנסות עם מיה בחוויה צורנית שמכילה בתוכה התמודדות עם משמעויות של פרספקטיבה, הגיון תפיסתי, צבע, צורניות, חיבורים וכו'. הציור פשוט ונאיבי, לאחר ביצוע קוי המיתאר התחלנו לצבוע, העבודה ארכה כמעט שנה. חווית היצירה הביאה  את מיה לבטא את רצונה לגבי הסיפור המצוייר, למשל קביעות כמו: מסיבת ילדים בגינה, עץ שנותן מתנות, דגים בבריכה, ילדים שמשחקים בחצר ועוד, כל אלה ייושמו על ידה בציור וקיבלו תשומת לב מירבית. לקראת הסוף הציור קיבל גם כוכבים זרחניים שמאפשרים לראות את נצנוציהם בעלטת הלילה. מבחינה זאת אפשר לראות בציור את הדואליות של מחזור הטבע, היום מכיל את הלילה ולהפך. לאחר כשנה קראנו לציור "הבית הווה מתנות" Present Home, הציור גם היווה את הבסיס לברכת הבית שנוצרה בשלב מאוחר יותר בעבודתינו.


חתונה חיובית Positive Wedding

לאחר כשנה של הפסקה ביצירה חזרנו לצייר יחד הציור "חתונה חיובית" מבטא צעד חשוב בתהליך היצירה המשותף שלנו כיון שהרעיון לציור הגיע ממיה בעצמה שביקשה לצייר חתן וכלה, גם איפיון הציור עצמו עם מוטיב הלבבות נוצר על ידה בסקיצה שביקשתי ממנה להכין טרום תחילת העבודה. מיה יצקה לבדה הרבה מאוד אלמנטים לתוך העבודה מתוך עולמה הפנימי ובנוסף חתמה עליו בפעם הראשונה מאז שהתחלנו לצייר יחד. פניהם של החתן והכלה היוו עבורנו אתגר לא פשוט, לקראת סוף התהליך שהציור כבר כמעט הושלם ורק פניהם של החתן והכלה אינם, הצעתי למיה להשאיר את פניהם חלקות ולסגור עניין. מיה טענה שלא מדובר ברעיון טוב כלל, כשביקשתי לברר איתה מדוע היא חושבת כך, תשובתה היתה "אם לא יהיו להם פנים הם לא יוכלו לראות את הבמה, את הלהקה ואת האורחים". תשובה זאת הביאה אותי לידי מאמץ ליצור איתה יחד פנים לדמויות, התהליך כלל יותר מעשר סקיצות ודיאלוג של שבועיים, לבסוף פני החתן והכלה נוצרו בהסכמה משותפת בעזרת הדמיית מחשב, במעמד העבודה מיה בת כחמש וחצי.

במהלך העבודה על "חתונה חיובית" התחלתי בניסיונות שיווק של עבודתינו, פתחתי מספר בלוגים ובשעות הלילה המאוחרות שלחתי אינספור מיילים, יום בהיר אחד הפציע השחר והוזמנו על ידי האוצרת אפי גן לתערוכה בה יוצגו עבודותינו.


לטובת הנשמה

במקביל לעבודתינו הפעלתי בהתנדבות חוג ציורי ענק בגן של ביתי "גן תמרים" ושם יצרנו ציור ענק ושמו "גן תמרים" בגודל 160 ס"מ על 270 ס"מ יחד עם שלושים וחמישה ילדי הגן בגילאי ארבע-ארבע וחצי, העבודה הסתיימה לאחר כארבעים מפגשים של יותר משעה כל אחד במשך ארבעה חודשים וכללה בין היתר הענקת כלים לילדי הגן כגון: חשיבות המיחזור, צבע, צורה וקומפוזיציה, יתרונות היצירה הקולקטיבית ועוד.



ילדים כמדריכים

כהורה אני רואה חשיבות גדולה לתהליכי יצירה ארוכי טווח עם ילדים, לעניות דעתי תהליכים ארוכי טווח יוצקים לילדים (וגם לבוגרים) ערכים מוספים רבים המסייעים להתפתחות החשיבה והמיינד של הילד/ה. להבדיל מתרבות האינסטנט שילדים צורכים היום בעולמנו התהליכים הארוכים יוצרים השפעה מכרעת יותר על עולמם הפנימי שכן העקביות יוצרת תלמים/תלמים, מעגלים/מעגלים, חיבורים/חיבורים שמתורגמים לעשייה, מיה כבר ביטאה את הרעיון לציור הבא והחלה אוספת עבורו מתנות מיוחדות ומקוריות, זרע שנובט במחשבה ודרכו ממשיכה הדרך.


אנקדוטה 1

בגיל חמש וחצי ולאחר שראיתי שמיה אוהבת פאזלים ומצליחה יפה להרכיב לבדה פאזלים בני 100-80 חלקים, החלטתי לאתגר אותה בהרכבת פאזל "גדול" של 1,000 חלקים, הסברתי לה שאין אפשרות לסיים אותו בשעה ואם היא מעוניינת שאקנה לה אותו היא צריכה להיות מודעת לכך שכל פעם נעשה קצת עד שנסיים. עברתי איתה תהליך בדיקה של מוכנות משך חודש שבכל פעם שהיינו בחנות צעצועים הייתי מראה לה את הקופסאות ושואל אותה שוב אם היא מעוניינת לעשות פאזל של 1,000 חלקים. בביקורים אלה היא גם כבר "בחרה" את הפאזל - ציור צבע של בת הים. הפאזל נרכש וסיימנו אותו רק לאחר ארבעה חודשים כשבכל פעם הרכבנו 40-30 חלקים, גם האירוע המתואר מסייע לילדים להתחבר לעולם תוכן שיש בו גם דרך ולא רק תוצאה וכמו גם להיות שותפים יוצרים ופעילים לרצף אירועים על ציר הזמן.


אנקדוטה 2

יום אחד מיה הביטה בציור "חתונה חיובית" ואמרה "אבא, זאת המצאה שלי", כך היא בעצם מתייחסת לעובדה שהרעיון לצייר חתן וכלה הגיע ממנה, וכך מוצא אני את עצמי מובל על ידה (תרתי משמע) שכן נכון הוא שאפשר לאמר על מיה שהיא הילדה שלי אבל מיה היא גם הילדה שבי.


דרך צבעי ידיים לתערוכה

ציורי הענק שלנו הוצגו בתערוכה ושמה "חוזה עם האושר 02" בגלריה באכסדרת בניין עיריית ראשון לציון ברחוב הכרמל 20, התערוכה נפתחה בתאריך 4.5.09 והוצגה כשלושה חודשים.

כתבה: http://www.mynet.co.il/articles/0,7340,L-3720681,00.html





בכבוד רב

Mia&Daddy
reflections of art
Huge paintings on recycled paper

http://miaanddaddy.blogspot.com/