פוסט שכתבתי בבלוג שלי באתר קפה דה-מרקר ואני מאמינה שהוא נכון גם לכאן.

 

שנים שחיכית לרגע שיתאפשר לך לגדל גור. גוש פרווה עירני ותוסס, מלקק ומשחק איתך להנאתך. יתכן וגם ילדים כבר יש במשפחה ובאמת זה הזמן מבחינתך לתוספת חיים מעשירה ואוהבת.

 

האמנם כל כך פשוט העניין?... האם לא נעצרת לרגע לחשוב ולהתלבט?... בהחלט כדאי ונכון להתלבט ולחשוב היטב לפני שמביאים גור או כלב בוגר הביתה. זה לא עוד צעצוע או משחק שאפשר להניח בסלסלה לכשיימאס לילדים, זו לא מכונית יד שניה שאפשר למכור ב"יד 2". זהו יצור חי ונושם, אוהב ומרגיש והאחריות גדולה.

 

אם כן, מה עושים?

 

לפני שתחליטו אם להתחייב לגידול כלב כחבר נוסף במשפחתכם, כדאי לערוך בדיקה מעמיקה האם מתאים באמת ואפשרי עבורכם להתחייב לכלב. כן, זו התחייבות. יתרה מכך, זוהי ברית חיים ביניכם לבין הגור/הכלב שתיקחו בשמחה לביתכם.

 

בהרבה מקרים מתעוררים קשיים, כבר בימים הראשונים. כל התא המשפחתי צריך להערך לשינויים המתבקשים מבואו של הגור/הכלב הביתה.

 

מעבר לכך, זוהי אחריות כבדה לאיכות החיים של אותו הגור/הכלב שתיקחו אליכם. אם תשליכו אותו עם יצוצו הקשיים הראשונים, תשברו את ליבו ועוד כלב יצטרף למעגל האינסופי של כלבים נטושים המתגלגלים מבית לבית עד לאקט הבלתי נמנע - ההרדמה!

 

לכן, בטרם תיקחו בגחמת לב רגעית גור חמדמוד, גוש פרווה צמרירית ומרגשת, עיצרו לרגע ובידקו את עצמכם.

 

מי מבני הבית (המבוגרים שבהם) מוכן ורוצה לקחת אחריות מלאה לגידולו של הגור. לגדל גור, זה לא משחק או שעשוע, זו אחריות. הוא זקוק להכוונה, ללימוד, למזון איכותי, לטיפול רפואי, לזמן איכות ותשומת לב. זהו עוד ילד, אך כזה שלא יתבגר לעולם, גם לכשיזדקן. הוא תמיד יהיה זקוק לכם ותלוי כמעט באופן מוחלט שתדאגו לכל מחסורו.

 

אם אין מי שיקח אחריות, אל תפילו את זה על הילדים שלכם. הם יכולים להבטיח הבטחות מכל הלב, אלא שהבטחות אלה אין להן אחיזה במציאות. די אם תבחנו כמה פעמים בשבוע עליכם להזכיר לילדכם להכין את שיעורי הבית, לסדר את החדר, להכין את תיק ביה"ס ועוד כהנה וכהנה מטלות שאין בצידן הנאה מיידית ותבינו שללא מעורבות מי מבין ההורים בתהליך גידולו של הגור, העיסקה כולה נדונה לכישלון.

 

אין זה אומר שאי אפשר לשתף את הילדים בתהליך הגידול. בהחלט אפשר ואף רצוי לעודד אותם לכך. אך הטלת מלוא כובד האחריות עליהם, אין לה אחיזה במציאות.

 

מקור נוסף לכישלון השידוך שבין כלב למשפחה, הוא חוסר ההתאמה בין הטמפרמנט של הכלב לאורח החיים של התא המשפחתי. בדרך כלל נוהגים בארץ לקנות או לאמץ כלב על פי המראה החיצוני ו"ההתאהבות" ממבט ראשון. אבל מה קורה אם קניתם לדוגמא גור מגזע בורדר-קולי, שנראה מתוק להפליא, אך האנרגיות שלו הן בלתי נגמרות ואתם לעומת זאת עובדים שעות ארוכות ואין מי שיטפל בגור ויאפשר לו את פורקן אותן האנרגיות? הרי האנרגיות הללו לא מתאדות מעצמן. הן אצורות בגופו של הכלב ומבקשות פורקן. כלב אנרגטי הזקוק לריצה ארוכה ותירגול יומיומי של משמעת ואילוף, באין לו מוצא, יחפש את הפורקן בתוך הבית פנימה. ואז מתחילות בעיות הנזקים, נבחנות בלתי פוסקת המטרידה את השכנים, לעתים אף תתבטא בתוקפנות כלפי בני הבית.

 

על מנת למנוע בעיות שכאלה, כדאי לשבת ולבחון את מבנה התא המשפחתי, את סדר היום וסדרי העדיפויות של כולם. כדאי לבחון איזו מין משפחה אתם? האם אתם אוהבי טיולים, ספורטיביים ופעלתנים או לחילופין אתם עובדים שעות ארוכות וחוזרים הביתה תשושים ומשוועים למעט שקט ומרגוע? האם אתם גרים בבניין משותף בקומה רביעית ללא מעלית או בקומת הקרקע ואולי אפילו בבית עם גינה צמודה?

 

כל הנתונים הללו חשובים, בבואכם לבחור לעצמכם גור/כלב. יש להתאים את אופיו ואת הטמפרמנט שלו אליכם ולא להיפך. טעות בבחירה יכולה להיות קריטית לגבי סיכוייו של הגור/הכלב להישאר אתכם כחלק אינטגרלי מן התא המשפחתי עד סוף ימי חייו.

 

אז לפני שאתם קופצים ומביאים הביתה גור בהתלהבות רבה, הרגעו, שבו בנחת, בידקו את עצמכם ואת בני ביתכם בכנות ובאובייקטיביות. אם יתברר לכם שגור כלבים עלול להפוך למטרד וותרו על הרעיון מלכתחילה, גם אם הילדים לוחצים. אם תגיעו למסקנה שאתם תא משפחתי שיכול לקבל לתוכו באהבה ובשמחה גור/כלב כתוספת לכל ימי חייו וודאו שתבחרו בתבונה, תגדלו נכון, תקבלו ליווי מקצועי וצאו לדרך.

 

בהצלחה!!!

 

למאמר נוסף ומפורט יותר אנא הכנס/י באתר הבית שלי: http://www.ilufklavim-d.com

(C) כל הזכויות שמורות