הבטחתי פוסט של אחרי.

ואני חושבת איך בכלל מסכמים יום כזה של עיצוב חתונה...

איך מסכמים קימה בחמש בבוקר, כדי להספיק להעמיס את הרכב בנחת, לשתות כוס קפה ולהגיע בזמן.

איך מסכמים צוות לא פחות ממדהים — נירית, אלמוג ואופק, וצוות נוסף שהחליט לבוא לעזור, נעמה ונגה.

צוות שיכולתי לכוון ממש בקטנה ולסמוך עליו שיצליח להגשים את החזון שלי, שנבנה על חלום של חתן וכלה.

איך מסכמים מקום יפהפה שעזר, כיוון, נתן טיפים ואפילו פינק את כל הצוות שלי בארוחת צהריים, למרות שרק התארחנו שם.

לא מובן מאליו בכלל.

איך מסכמים עלייה על סולם, עם פחד גבהים, כדי לתלות חופה, לרדת, להסתכל ולהבין שצריך עוד תיקון קטן.

אז הולכים, מוסיפים, מתקנים. גם בשביל החופה וגם בשביל שביל החופה.

ואז המשפחה מגיעה לצילומים ואני קולטת שאזיקון אחד נקרע וחלק קטן יושב לא טוב.

הצלמים בכלל לא רואים.

אני כן.

ואני לא מסוגלת לשחרר.

אז מחכה שיסיימו, מביאה שוב את הסולם ומתקנת.

איך מסכמים הנחת פרחים ונרות על השולחנות בחמש אחר הצהריים, באוגוסט... ואז מבינים שהשמש עדיין חמה מדי, אוספים הכל בחזרה לעגלות ומחכים שעה וחצי שהחום קצת יירגע כדי למקם שוב.

איך מסכמים מעבר שוב ושוב על החלל, עם המצלמה ביד.

עוד זווית של בקבוק.

עוד סידור שצריך תיקון קטנטן במיקום.

הדלקת הנרות.

ומלא צילומים של כל היופי הזה.

וואו. איזה יום שזה היה.

הגעתי הביתה מרוצה ומותשת.

מזל ששון ואופק נסעו בלילה לאסוף את הציוד ולפרק הכל, כי אני רק רציתי להתקלח ולישון.

איזה יום.

וואו.

תראו.

שירז ושחר - תודה שבחרתם בי לשמח אתכם 🩷