יקרות היי

פנתה אל ציפי שהיא יועצת משפחתית וסיפרה

חברתי סבתא צעירה שאלה שאלה שמטרידה רבות:

"אני בת 61, הייתי אחות הרבה שנים, עבדתי קשה וכעת יצאתי לפנסיה. הילדים הנשואים שלי (שתי בנות ובן) מצפים ממני להיות זמינה תמיד כדי להיות בייביסטר על הנכדים המתוקים שלי שאני אכן מאד אוהבת. וזה קורה המון – כי אין גן (חופש גדול, קורונה..), כי הילד חולה.. וכו' וכו'. אבל לא תמיד זה מתאים לי. יש לי הרבה עיסוקים,  אני גם מרגישה שכבר גידלתי ילדים קטנים, אין לי חשק וכח לזה וכעת אני רוצה קצת חופש. אני לא יודעת מה לעשות, איך לסרב כשמבקשים ממני מבלי לקלקל את היחסים איתם..

תשובתה של ציפי

חשוב שהשיח שלך עם ילדייך יהיה מתוך התחשבות ורגישות הדדית, חופש בחירה, גבולות, שיתוף ופתיחות. עם המון אהבה. מבלי להתחשבן.

כשאת מחליטה לעזור, גם אם מבקשים ממך לעיתים קרובות או זה דורש מממך מאמץ, כשזה מתאים ונכון בעינייך עשי זאת בלב שלם. כי בחרת והחלטת שזה מה שאת עושה, תוך אמירה ברורה לעצמך: "אני מוכנה להתאמץ וגם לעשות וויתורים כי אני רוצה לעזור וזה מה שנכון בעיני".

יחד עם זאת -  כשלא מתאים לך לעזור -  ולא חשוב למה (לא צריך "סיבה מוצדקת(" , היי  שלמה עם הבחירה;  הביני את הצורך והקושי של ההורים הצעירים והמיואשים, אבל אל תעזרי מתוך חוויה שאין לך ברירה, מתוך היותך קדושה מעונה..  מותר ונכון להגיד "לא" כשלא מתאים לך.

ואז, כשמבקשים ממך - אם את אומרת "כן" -  אמרי ישר ולעניין. "בשמחה, אעזור". בלב שלם, בפשטות.

ואם זה "לא"  - קודם כל הקשיבי באמפטיה והבנה לבקשה. אם יש לך תכניות או מחויבויות אחרות, אם את עייפה, קשה לך  או לא מתחשק לך... אמרי באופן רגוע, ישיר, ברור ונעים, מתוך שלמות וביטחון עצמי: "אני מתארת לעצמי שאני מאכזבת אותך, אבל היום לא מתאים לי".

ואם זה "אולי".. - כלומר – זה תלוי בנסיבות –פשוט הגידי זאת:

"אני מבינה שאתם צריכים עזרה, אני רוצה להבין מה המשמעות אם לא אגיע.. יש חלופות? מה תעשו אם אני לא אבוא? אני רוצה לדעת כי יש לי תכניות ואני רוצה להחליט האם מוצדק מבחינתי לוותר עליהן". ככה. פשוט.

ועוד טיפ – התנדבי את לפעמים לשמור על הנכדים מיוזמתך. קחי את הנכדים אלייך לשבת, או הציעי לבוא לבייביסיטר בערב.. להורים הצעירים תהיה הזדמנות לנוח, שקט נפשי וזמן לזוגיות; וגם את והנכדים שלך תרוויחו. זה בדוק.

ואני מוסיפה:

מזכירה לך שהתקופה שאת נמצאת בה, היא התחלת החיים אחרי הפרישה שלך שנקראת "  מתנות התבונה". זה אומר שאת נכנסת לתקופה של חיפוש ושינוי חייך כלומר מה אני יכולה לעשות , להתנדב , ללמוד, ואולי להתחיל בתחביב חדש

 כי זה הזמן שלך

 כמו שכתבה ציפי גם נושא הנכדים שאת אוהבת יותר מכל יכול להיות עם שיחה ותאום ציפיות והעיקר לא לבטל את עצמך מותר לך לומר " מצטערת היום אני עסוקה... אפשר להשתתף בתשלום לביבי סיטר." ולא להרגיש יסוריי מצפון כי החיים הם שלך...

 שלך תידי