דרמה ומשחק הינם כלים המאפשרים לילדים להביע את עצמם. הרגשות, ההתנסויות והחוויות מובעות בדרמה בצורה עקיפה. קל יותר להביע רגשות מפי דמויות דמיוניות מאשר במישרין. המצבים הנבחרים להצגה משוחקים כעין חזרה כללית על מצבים דומים המתרחשים במציאות. השיטה מבוססת על אלתור, תוך עידוד פעילות ספונטאנית, ומגייסת משאבים אישיים נוספים: דמיון, תנועה, חושים, רגש, חשיבה ודיבור. המדיום האמנותי עוזר בהפחתת הגנות. ילדים כמו מבוגרים, שולטים בדיבור, ולכן קל להפעיל הגנות. לעומת זאת בביטוי אומנותי ספונטאני לא שולטים על התוצר שיוצא, עובדה שמאפשרת לקונפליקטים הפנימיים לבוא לידי ביטוי וכפועל יוצא מכך מאפשרת התפרקות פיזית ונפשית ועוזרת לרכוש שליטה עצמית ולהגיע לתובנות

בטיפול בתנועה יש הזמנה למשחק, חיבור לחיוניות, לדמיון, לרגשות ולספונטאניות. בחדר הטיפול יש ציוד המזמין לתנועה (טרמפולינה, כדורים, פופים. כיוון שתנועה היא כח המניע אותנו הרבה לפני המילים, הילדים זזים באופן ספונטני. השימוש בתנועה עוזר בבנייתה קשר והאמון עם המטפל גם לילדים שאינם מילוליים וגם לילדים מילוליים מאד - שהמילים משמשות אותם כמסך הגנה. הקשר והמשחק המשותף עם המטפל ועיבוד של החוויות, מאפשרים הרחבה של הטווח הריגשי, עוזרים לעבד ולהכיל רגשות קשים, וכן מסייעים לחיזוק מודעות, וויסות ריגשי, ביטחון, דימוי עצמי ועוד.