מחקרים מדברים שיצירת הרושם הראשוני לוקחת בערך 8 שניות, ולאחר 20 שניות כבר יש לנו "דעה מגובשת" לגבי האדם שעומד מולינו ולפעמים- גם דעה לגבי תוצאות הפגישה שעוד לא התחילה..

על מה זה מבוסס? איך ניתן תוך זמן כה קצר להגיע למסקנות כה מכריעות?

אחת מהאפשרויות הכי נפוצות זו החלטה תת-מודעת שבנויה על סטריוטיפים.

משמעות של מילה "סטריוטיפ" מיוונית- זה "רושם מוצק".

לפי וייקיפדיה:

"הסטריאוטיפ הוא סכמה קוגניטיבית או אמונה מאורגנת, ומשמש כידע על קבוצות וקטגוריות חברתיות. היינו, מעין "מיני תאוריה" על המאפיינים המיוחדים ה"מתאימים" לאותן קבוצות וקטגוריות. הסטריאוטיפ יכול להיות מופעל בצורה אוטומטית, ומחוץ למודע. ככזה, כמו שאר הסכמות הקוגניטיביות, הוא מאפשר לנו עיבוד מידע מהיר, ויכולת להתמודד עם עומס המידע הניצב בפנינו. בשל כך, הסטריאוטיפ הוא אמצעי יעיל, ולעתים בלעדי, ביצירת קשרים חברתיים ובדרך בה אנו מבינים את העולם"

מהגדרה הזו אני לומדת שבעצם- בסיס לסטריוטיפים הוא חיובי ומטרתו לסייע לנו להתמודד עם כל המידע המציף אותנו, לקטלג, ולפשט.

בהמחשה, כאשר רואים אותי וחושבים קודם כל "רוסיה"- זה תוך פרק זמן מינימלי נותנת לי הגדרה קצרה שמכילה בה המון מידע, משמעויות  ואפילו פרשנויות ורגשות ,שכל אדם מכניס בזה- לפי חינוך, חברה, אמונות,סביבה,  שייכות וכדומה.

אז בעצם- הסטריוטיפים כגון: ערבי, אישה, בלונדינית, אתיופי, מרוקאי, הומו, אשכנזי, פועל ניקיון, איש משכונת התקווה וכד'- בבסיסם נוצרו למטרה טובה -לכלול בהגדרה קצרה המון מידע.

אז מה בעצם כל כך מקוממם אותי אישית ואת רוב האנשים בחשיבה סטריוטיפית.

אני חושבת שמושג המפתח הוא סטריוטיפ הרבה פעמים "מופעל בצורה אוטומטית, מחוץ למודע".

כי אם אנחנו לא מודעים שאנחנו מקבלים החלטות, מונעים (ממילה להניע), פוסלים ונמשכים לאנשים לפי חשיבה סטריוטיפית- אנחנו עלולים לפספס המון הזדמנויות, לשלול מהאנשים צ'אנס להראות את האישיות ואת האוטנטיות שלהם, ואפילו שוללים את הזכות הבסיסית של האדם ליחס שווה.

נכון, סטריוטיפים קיימים, וכנראה- בתקופה הקרובה - ישארו בעולמינו ויניעו ויהרסו המון מערכות יחסים. וזה רק חלקית בשליטתתינו כיחידים.

 מה שכן בשליטתינו הבלעדית, ואפילו אחריותינו - זה להביא את הנושא מהאזור ה"סמוי" ו"לא מודע" ל"גלוי". כאשר אנחנו פוגשים אדם- נכון יש לנו רושם ראשוני שבנוי על החשיבה הסטריוטיפית. אך אם נהיה מודעים לסטריוטיפים שאנחנו מעוררים אצל הסביבה, על ידי הופעה חיצונית, מבטא, דת, אזור המגורים, לבוש, השכלה, מקצוע וכד', יהיה לנו יותר קל להרגיש בטוחים להציג את הפנימיות שלנו ולהיות פשוט בני אדם- מעבר לסטריוטיפ.

ובדומה גם כלפי האנשים הסובבים אותנו - אם נהיה מודעים שחלק מהחלטות שאנחנו מקבלים (האם לקבל לעבודה אדם, האם להתחבראל האדם, האם לתת זכות מסוימת, האם לתת שירות נהדר, האם להכיר לעומק אדם מסוים) מתקבלות באופן אוטומטי ולא מודע תוך פחות מדקה על סמך סטריוטיפים בראשינו- יהיה לנו יותר קל להיות סבלניים, אמיתיים ואנושיים, , לראות מעבר ל"תווית", לתת צ'אנס לכל אדם להיות חלק מחיינו ולממש את רצונותיו ואת זכותו הבסיסית (וגם זכותינו) ליחס שווה.

אז בפעם הבאה כאשר נרגיש "חוסר חיבור" למישהו אחרי 2 דקות של שיחה או שהות משותפת- כדאי שנשאל את עצמינו- מהכין באה ההחלטה והתחושה הזו...