קודם כל, אני מתייחסת לכל מצב כאל בעל משמעות למי שנמצא בו. כלומר, גם כשאדם נמצא בקומה ולא מתקשר או מגיב, אני יוצאת מההנחה שיש משמעות פנימית עמוקה למצב הזה, ושאם אני מעודדת את האדם ותומכת בו להיות איפה שהוא נמצא (גם אם זה רחוק מתודעת היומיום ולא מתקשר), בסופו של דבר המצב הזה ימצה את עצמו ומשהו אחר יתחיל לקרות. הרבה פעמים המשהו הזה יותר קרוב להכרה רגילה ומאפשר סוגים מסויימים של תקשורת והתחלה של שיקום וריפוי. מה שעוד חשוב לי זה לעבוד עם המשפחה והקרובים לאדם שבקומה או אלצהיימר. הרבה פעמים יש קשר בין מה שקרה במשפחה או בזוגיות לפני שהאירוע או ההתדרדרות קרו, לבין המצב שהאדם נמצא בו עכשיו. יש חשיבות להתייחסות ולשיתוף שלו/ה בבמה שקורה ובמה שמרגישים ואת זה אני עושה על-ידי עבודה עם כל מי שקשור ומעורב - יחד עם החולה.

אני מאד אוהבת לעבוד עם זוגות. אבל לפעמים רק צד אחד רוצה או יכול לבוא לטיפול. מה אז? אז אני עובדת עם מי שבא, על מה שקשה לה (או לו), ובודקת איך ההיסטוריה האישית והמשפחתית מופיעה, משפיעה ומכוונת את מה שקורה בזוגיות. הרבה פעמים בן/בת הזוג באים בשלב מאוחר יותר. ואז אני עובדת עם שני הצדדים. באמצעות התבוננות והתייחסות לדרך שבה יושבים/ות יחד, איך מדברים, מה קורה בגוף וברגשות במהלך הדיבור או העבודה המשותפת. לפעמים אני עובדת עם צד אחד על עניינים שנוגעים רק לו, ולפעמים עם הצד השני. לומדים לעשות הפרדות, ומתוך ההפרדה בא החיבור.לומדים להקשיב פנימה, ואז גם אפשר לשמוע מה בן/בת הזוג אומרים. לומדים איך לדבר ואיך לריב. הרבה אנשים לא למדו איך לריב בבית, וצריכים ללמוד את זה עם בני/בנות זוגם.

זה מאד תלוי מה הקושי או הבעיה שבאים איתם. אם באים עם קושי גופני - מחלה קשה, סימפטומים כרוניים (מיגרנה, כאבי גב, כאבים ממקור לא ידוע פה או שם בגוף) - אני עובדת ישירות עם הגוף. אני בודקת איך בדיוק המטופל מתאר את החוויה הסובייקטיבית של הסימפטום או המחלה (איך את/ה חווה את המחלה/סימפטום)ואני מגבירה את החוויה בשיטות שונות, עד שמופיעה אינפורמציה חדשה ומפתיעה מתוך הלא-מודע. ההגברה הזו יכולה להיות ע"י מגע, או משחק תפקידים, או תנועה או כל דרך אחרת שעולה ספונטנית מתוך חקירת הסימפטום. משם העבודה זורמת בנהר התהליך עצמו, ואני עוזרת למטופלת לעקוב ולהרחיב ולהטמיע את המסרים והתובנות.