אתמול בערב הייתי במופע של גל בנג'ו הכוח לבחור
מהדקות הראשונות גל תפס אותי בגרון.... הייתי מרותקת. שותה בצמא כל שיר, כל טקסט, כל תנועה, הבעת פנים ורגש... כמה רגש.... דומעת, צוחקת, מחזיקה אצבעות. מצאתי את עצמי רוצה לחבק את הילד הקטן, להחזיק את היד לנער ומסירה את הכובע בפני האיש שגל הפך להיות (לא אספר לכם יותר, כדי לא לקלקל את החוויה שלכם). אני לא צריכה להציג אותו בפני מי שמכיר אותו ומי שלא מכיר, לא יוכל שלא להתאהב בו אחרי המופע הזה. נשאבתי לתוך הסיפור והדמות ורק דקות ארוכות אחרי שהסתיים חשבתי לעצמי: איזה שחקן נפלא, איזה פרפורמר והבנתי שהיות ולא חשבתי על זה בכלל תוך כדי המופע, זו האינדיקציה לזה שהוא באמת שחקן מוכשר.
לחשו לי שיש כבר מועדים נוספים למופע. תעקבו ותלכו. לא לפספס