זו שאלה שמופיעה אצל כל בני האדם מתי באמת צריך לדעת להרפות ולתת לדברים לקרות מעצמם ומתי יש צורך

בהיתערבות או בעיקשות כדי לא לאבד את הדברים החשובים לנו באמת.הניואנסים דקים מאוד וחייבים לשים לב. 

דוגמת האם{גם האב} המגוננת על ילדיה משתדלת לרצות תמיד את ילדיה כדי למצוא חן בעיניהם או למנוע מלהיאבק על דרכי חינוכה.כי זה יותר "קל".השאלה הזו מאוד עקרונית בעיניין ילדינו כאשר אנו רוצים למנוע מהם לקבל את מהלומות החיים.מאחר וההורות בימינו מאומצת יותר בכל אותו עינין של לחסוך מילדינו "פגיעות"מהסביבה החיצונית .כאשר אנו כל הזמן במרדף תמידי להטיף או לכפות את הניסיונות והחשיבה שלנו על ילדינו.ומובן מתוך כוונות ניקיות וטהורות מלאות באהבה.אז כאן יש לומר כמאמנת "הכלים" הכי טובים להקנות לילדינו היא לתת להם להיתמודד מול כל מכשול גם אם קשה לנו מאוד כשכואב להם.ואנו כואבים איתם.אותם כלים מפתחים את אישיותם ומעצימים את יכולת הישרדותם בחייהם.

כך יש גם הערכה גדולה מאוד בעתיד מילדים להוריהם שהיו מאחוריהם גם בכישלונותיהם וגם בניצחונם.

חשבו על כך מה אתם באמת יכולים או הייתם רוצים להעניק לילדכם את המתנה שזה "החכה" ולא "הדג"...