הרגל הוא תוצאה של למידה ותרגול. זהו הבסיס לטפוח של כל מיומנות. הרגל הוא התנהגות נרכשת שהופכת להיות אוטומטית ואינסטינקטיבית. הרגלים מאפשרים לנו חסכון בזמן, הרגלים נותנים לנו ביטחון בסדרי עולם ומגינים עלינו מפני הפתעות. דוגמאות להרגלים הם: האופן בו אנו נוהגים, מצחצחים שיניים, לומדים למבחן, מתייחסים לאנשים הקרובים לנו וגם האופן בו מתנהלים ומתנהגים על מגרש הכדורגל, על היציעים ומול המרקע.

בקיצור נושא המידעון אמור היה להיות "כיצד לתרגל שינוי הרגלים", אבל המונדיאל שיבש לי כמו לרבים אחרים את סדרי החיים. והנה מוצאת אני את עצמי עוסקת בנושא ההרגלים מתוך חוויות המונדיאל.

מעולם לא הייתי חסידה של כדורגל. בעיני כדורגל היה ספורט נחות ומשעמם. לא שצפיתי אי פעם במשחק, אבל הבון-טון כפי שנתפס בעיני היה לבוז לכדורגל. זה לא סוג התרבות שנאה לי. כדורגל ואגרוף הם הטריטוריה של הגברים בלבד.
ולכן בעלי יראה כדורגל ואני כהרגלי במצבים אלה אראה סרט טוב, או הצגה.
ערב אחד ברגע של עדנה זוגית, לא התנתקתי מהכורסא מיד כשהתחיל אחד ממשחקי המונדיאל ונשארתי לשבת לצדו של בעלי. נראה לי שזה היה משחק של ארגנטינה או גרמניה. לרגע התעלמתי מהרעש מחריש האוזניים של הווזבוזלות והתמקדתי במשחק. משהו בוירטואוזיות של עבודת הרגליים של השחקנים ובשליטה בכדור ריתק אותי. כל שחקן הביא לידי ביטוי כישרון ויכולת פיזית שאיננה נופלת מזו של רקדן. הצטרפתי לקריאות השמחה והצער על כל גול או החמצה כפוף להתנהלות של הקבוצה הפייבוריטית ושמחתי כאשר "הטובים" נצחו.

בלי לשים לב שברתי הרגל של לבוז לכדורגל ולאוהדים. אז מה עכשיו? מה אומר לבעלי, שאני רוצה לראות אתו גם את שאר המשחקים? מה אומר לחברותי איתן ביליתי בסרטים ובתיאטרון? שערקתי למחנה הנגדי? ויותר גרוע, מה יגידו הן עלי?
לקראת המשחק הבא בן זוגי שאל אותי אם אני רוצה לצפות במשחק או שהוא ילך לראותו עם חברים. היססתי לרגע ואז אמרתי "כן, אשמח לראות אתך את המשחק". לא להאמין הוא ויתר על משחק עם חברים ונשאר אתי. הרגשתי מין שותפות חדשה, כמי שראוי לבלות אתה משחק כדורגל. (ברור שגם הם הגברים בזים לכל אלה שכדורגל לא בראש מעייניהם). נכנסתי לענינים, ניסיתי ללמוד את הביטויים המתאימים במהלך המשחק, אפילו צעקתי בהתלהבות וכעסתי כשהשופט פישל. כך התנהל לו חודש המונדיאל כאשר כמעט מדי ערב אנחנו מבלים ונסחפים בהתלהבות שהביא לנו המסך הקטן.

כאשר הלכנו לחברים לראות את את שני משחקי הגמר.
גיליתי פסטיבל נוסף שמתקיים סביב המונדיאל וזה פסטיבל האוכל. מן הרגל שכזה בעיקר כשרואים כדורגל בחברותא. פופקורן, פיצוחים, משקאות תוססים, בירות, פיצות ואפילו אבטיח ומלון לשוחרי הבריאות. כל זה התמשך לתוך הלילה עד סיום המשחק.

אני משוכנעת ששחקני הכדורגל לא הוסיפו גרם אחד למשקלם במהלך המונדיאל, אבל מה לגבי הצופים?
אגב, בעלי ניצל את הצפייה במשחקים כדי לרכב על אופני כושר. הרגל מומלץ!

אז בענין ההרגלים,
אני שמחה שאמצתי לי הרגל חדש, לצפות בכדורגל עם בן זוגי. עוד תחום נוסף לנו לבילוי משותף. אני רק מקווה שהרגל הווזבוזלות של הדרום אפריקאים לא יקנה לו מקום של כבוד בין אוהדי הכדורגל ברחבי העולם.

לגבי השחקנים שעל המגרש אולי כדאי שיתרגלו לבעוט גם עם הרגל שאיננה מורגלת. זה יכול למנוע החמצות כתוצאה מההעברה לרגל המתורגלת.
לגבי שחקנים אחרים רצוי שיתרגלו לשלוט ברוחם, הם יחסכו לעצמם ולקבוצתם כמה כרטיסים צהובים בשל ויכוחים מיותרים עם השופטים.
ולגבי אלה שקובעים את נוהלי המשחקים - פיפא, אולי כדאי שיתרגלו לעידן האלקטרוני ויותרו על ההרגל להטיל את כל נטל השיפוט על עיניהם של שופטים בני אנוש. לי, קשה היה להתמודד עם העוול שנגרם כתוצאה מטעויות השיפוט.

בענין חגיגת האוכל, המלצותי:
אם אתם מכורים לנשנושים כשאתם צופים בטלביזיה בכלל וכדורגל בפרט אז שינוי ההרגלים יתחיל ממעבר לנשנושים בריאים יותר: מיני אגוזים לא קלויים וללא מלח, פירות, חטיפי ירקות בטחינה, מים בשפע וגם כוס יין כתוספת חגיגית. עם סיום המונדיאל והחזרה לשגרה מומלץ לאמץ הרגל של ארוחת ערב מוקדמת ללא נשנושים נוספים מול הטלביזיה. זה יבטיח שינה טובה ועיכול מושלם שימנע עליה במשקל.
ועד לחגיגת הכדורגל הבאה - תשמרו על הבריאות.