כבר מילדות אהבתי לרקוד. זה מה שהכי אהבתי לעשות. בשלב מסויים, בחוג לבלט, הפכתי להיות "הילדה של השורה שלישית". זאת שהמורה לא אהבה או לא חשבה שאני טובה מספיק. אבל אני המשכתי לרקוד- כי הריקוד חזק מכל דבר אחר; כי הריקוד הוא התפילה שלי. הנשימה שלי. כשגדלתי התחלתי במסע חיפוש אחרי המקום שלי בעולם הריקוד.

האמת?... בכלל לא רציתי להגיע להודו. החלום שלי היה לחוות ולדעת ריקודים של מגוון תרבויות עולם, אך המסלול השתנה:  בצאתי להגשים את החלום היה לי הרבה זמן אך מעט כסף... כך הגעתי להודו- אבל רק ללמוד ריקוד. בשנת 2004 פגשתי שם את הגורו שלי Vyjayanthi Kashi. היא הסתכלה לי בעיניים ואמרה שרק אם אבחר סגנון אחד ואתמקצע בו, רק אז יצא ממני משהו. שאסור לי להתפזר... וכך נשארתי איתה 6 שנים!

בהודו נסעתי למקומות שונים והכרתי את התרבות המרתקת הזו דרך לימוד הריקוד, דרך הופעות עם הלהקה של קאשי, דרך חיי היומיום. בשנת 2008, במופע עם הלהקה, היו בקהל נציגים של קשרי תרבות הודו ומשם נפתחה הדרך למלגת לימודים למטרת מאד ספציפית "Learning Kuchipudi* under ICCR schoolarship"... תענוגה יה לשאת כזו כותרת בויזת הסטודנט לשנתיים המודבקת על דפי הדרכון!
*"קוצ'יפודי" זהו שם סגנון הריקוד אותו רקדתי (הידעת?- בהודו יש 8 סגנונות הנחשבים ריקוד קלאסי).

ריקוד הודי הוא מרקם קסום של תנועות, סיפורים, פילוסופיה  וגם דרך חיים! ככל שמעמיקים בו רואים כמה קצת אנחנו יודעים... האפשרויות נמשכות גם עד מעבר לאופק- הריקוד גם מגיע לעומקים רוחניים ואנרגטיים וגם עולה ועולה למעלה לאינסוף...

כיום, בישראל, אני אשת משפחה (בת זוג לאבירם, אמא של נעמה וזהר-ליבי הקטנות) ובמקביל חיה גם את העסק שלי- את הריקוד ההודי ומפיצה את השמחה והרוח שלו. אני רואה את עצמי כשגרירת הריקוד ההודי בישראל ומביאה אותו דרך הופעות, סדנאות, שיעורים, הרצאות... מוזמנים להכנס לתיק העבודות ולשירותים לראות את מגוון האפשרויות!

http://www.bizmakebiz.co.il/Members/67d48924-cbf1-4387-b998-8156dccbd286/