היה זה יום גשום בירושלים, לפני 20 שנה.
1998 ואני סטודנטית למחול שנה א' באקדמיה למוזיקה ומחול. עמדתי בגשם תחת חסות תחנת אוטובוס בדרך הביתה  עמדה איתי שם עוד סטודנטית לתנועה, שנתיים מעלי,  שסיפרה לי את המשפט שינתב את חיי ודמותי כמה שנים אחר כך: "...הייתי בהודו, בצ'נאי, באקדמיה לקוצ'יפודי. למדתי שם עם הרבה ילדות קטנות בקוקיות". זה מה שאני זוכרת ממה שהיא אמרה.
בחיי הסטודנטיאליים רקמתי את החלום שלי: לטייל מסביב לעולם וללמוד את הריקוד האותנטי של כל מקום. כל כך הסתקרנתי בראש ובגוף איך כל תנועה נקשרת לכל תרבות.
4 שנים אחרי כן חיפשתי באינטרנט מקום ללמוד ריקוד הודי כדי להגשים חלום של לימוד ריקוד מסביב לעולם. הקלדתי את המילים: indian dance school kuchipudi. שאלתי שאלות, הפגתי חששות (כי הודו דווקא לא הייתה יעד מועדף...), כך הגעתי אל הגורו שלי, וייג'איאנטי קאשי.
קוצ'יפודי הוא סגנון ריקוד הודי קלאסי. סגנון מאד מסויים שמגיע מהדרום. יש 8 סגנונות של ריקוד הודי קלאסי ברחבי תת היבשת. לכל סגנון יש מספר של צאצאים של גורו שחידש את תורת הריקוד ההודי העתיקה. בהודו הענקית יש אשה אחת שהיא גורו לסגנון הקוצ'יפודי. ובזכות המילה הזו, קוצ'יפודי, שנחקקה עמוק בתודעה שלי, הגעתי לזו שתנתב את חיי!
פגשתי את קאשי בבנגאלור ערב יום הולדתי ה28 ומאז השאר הסטוריה של הגשמה...