בית דין אזורי לעבודה בחיפה

ס"ע 28984-09-11

לפני:

כב' השופטת  עפרה ורבנר

נציגת  עובדים - רעיה רטיג

נציג מעסיקים - אורי סיון

התובע

אבי רזפוקר

ע"י ב"כ עו"ד גולדנברג

-

הנתבעת

אלבר ציי רכב בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד סיגל פעיל ואח'

פסק דין

1.         התובע אשר עבד אצל הנתבעת במשך כשנה וחודש, הגיש תביעה לתשלום הפרשי פיצויי פיטורים, לתשלום הפרשי שכר עבודה, לתשלום עמלות, להחזר הוצאות, לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין, בגין שימוע פגום, ומאחר ופיטוריו נעשו בחוסר תום לב.

2.         הנתבעת הינה חברה העוסקת במגוון פעילויות בענף הרכב, בין היתר, ליסינג תפעולי וניהול ציי רכב לעסקים וחברות, ליסינג לפרטיים, מכירת כלי רכב, טרייד אין, מימון לרכב והשכרת רכב.

3.         התובע הועסק אצל הנתבעת כמנהל מכירות בתחום השכרת רכב .

ואלה המוסכמות בין הצדדים, כמפורט בפרוטוקול הדיון מ-20.5.12 :

4.         תקופת עבודתו של התובע אצל הנתבעת, הינה מתאריך 11.4.10, ועד לפיטוריו בתאריך 15.5.11.

5.          בין הצדדים נחתם הסכם העסקה בתאריך 11.4.10 (נספח א' לכתב התביעה). שכרו של התובע עמד על שכר בסיס של 5,500 ₪ (ברוטו), לחודש, כאשר על סכום זה אמורות היו להתווסף עמלות/בונוסים.

הנתבעת היתה אמורה להמציא לתובע מסמך בכתב, בנוגע למדיניותה לחלוקת עמלות/בונוסים, וליעדים בהם על התובע, כמנהל מכירות, לעמוד; הנתבעת לא המציאה מסמך כזה.

6.         בתאריך 27.4.11 שלח ב"כ התובע מכתב דרישה לנתבעת הנוגעות לתשלום עמלות והחזרים המגיעים לתובע, לטענתו (נספח ג' לכתב התביעה).

במכתב צוין, כי הוא נשלח, הן בדואר רשום, והן בפקס' למשרד הראשי של הנתבעת בת"א.

7.         התובע זומן לשיחת שימוע, במכתב מתאריך 28.4.11 (נספח ד' לכתב התביעה). לעניין זה, נציין, כי מכתב הזימון לשימוע אינו נושא תאריך. עם זאת, מתכתובת המיילים שצורפה, עולה כי מייל בעניין הזימון נשלח לתובע וכן הועבר לו באמצעות עובדת נוספת בשם מרינה בתאריך 28.4.11.

8.         בתאריך 2.5.11 נערכה שיחת השימוע בין התובע למנהלת הישירה שלו - הגב' ליז בוכניק (להלן - "הגב' בוכניק"). התובע פוטר מעבודתו במכתב פיטורים נושא תאריך 2.5.11 (נספח ו' לכתב התביעה).

טענות התובע הינן כלדקמן:

9.         התובע טוען, כי הגדרת תפקידו השתנה במהלך תקופת העסקתו ממנהל אזור הצפון, לאיש מכירות בסניף רמת החייל, למנהל מכירות אזורי.

מכל מקום, טוען התובע, כי הנתבעת לא העבירה לו מסמך בהתאם לחוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), תשס"ב-2002, ואף לא מסרה לו מסמך בנוגע למדיניות ועקרונות תשלום הבונוסים והעמלות, למרות שהתחייבה לעשות כן בהסכם שבין הצדדים.

10.       עוד טוען התובע,  כי סבל בסמוך לסיום תקופת העסקתו מהתנכלויות המנהלת הישירה הממונה עליו בנתבעת, הגב' בוכניק. הדבר בא לידי ביטוי, בין היתר, בטענות שהעלתה כלפיו ואשר לא דרשה מאף עובד אחר בנוגע להחמת כרטיס נוכחות פעמיים ביום (פרוטוקול עמ' 6 ש' 19-20).

11.       התובע פנה לנתבעת, באמצעות בא כוחו, במכתב נושא תאריך 27.4.11. במכתב, העלה התובע טענותיו הנוגעות לאי מתן הודעה בדבר תנאי העסקתו של התובע, ואופן חישוב הבונוסים והעמלות להן זכאי התובע. בנוסף, טען התובע במכתבו, וכפי שפרט בתצהירו (ת/1), כי על הנתבעת לשלם לו סך של 5,834 ₪, בפירוט דלהלן: 

א.        עמלות חודש אוקטובר 2010, שלא שולמו לו בסך של 2,655 ₪;

ב.         עמלה בגין ביצוע שבע עסקאות ליסינג תפעולי מיולי 2010 בסך של 2,450 ₪;  

ג.         עמלה בגין ביצוע עסקת ליסינג פרטי בסך של 350 ₪;

ד.         דו"ח הוצאות בסך של 285 ₪;

ה.        החזר קיזוז בגין נסיעות בכביש 6 בסך של 94 ₪;

ו.         פדיון 3.16 ימי חופשה שנתית, אשר נוכו מתלוש שכרו של התובע, מבלי שהתובע מימש ימים אלו כימי חופשה.

12.       לטענת התובע, מיד עם קבלת מכתבו של התובע בתאריך 27.4.11, ניתקה הנתבעת את התובע ממערכות המחשוב. מספר שעות לאחר מכן, הנחתה הגב' בוכניק את התובע שלא להגיע לישיבה אשר תואמה עימו לאותו יום.

13.       בתאריך 28.4.11 הודע לתובע על זימונו לשימוע טרם פיטוריו (נספח ד' לתצהיר ת/1).

התובע טוען, כי בשימוע שנערך ב2.5.11, ועוד בטרם החל התובע להשמיע דבריו, הודיעה לו הגב' בוכניק - "החלטנו שאתה מסיים את תפקידך וחבל".

התובע, לטענתו, הקליט את שיחת השימוע, אשר ארכה כ- 6 דקות.

לטענת התובע, השימוע בוצע כ"טקס" ריק מתוכן, ולא התקיים שימוע כדין.

התובע צרף לתצהירו תמליל שיחת השימוע שנערך על ידו, ולא צרף את הקלטת השיחה עצמה. (נספח ה' ת/1).

התובע סבור, כי הוא פוטר בשל מכתב הדרישה מתאריך 27.5.11, ולטענתו, פיטוריו מסיבה זו, ומבלי שניתנה לו הזדמנות להעלות טענותיו, הינם פיטורים שלא כדין.

            באותו היום בו נערך השימוע (2.5.11), נמסר לתובע בביתו מכתב פיטורים, על ידי איש תפעול של החברה הנתבעת.

14.       לטענת התובע, על כך שפיטוריו נעשו ממניעים בלתי עניינים, ניתן ללמוד גם מדבריה של גב' בוכניק במהלך שימוע שערכה לעובד אחר בשם ליאור קריף, שימוע שבמהלכו השמיצה הגב' בוכניק את התובע.

15.       התובע טוען, כי תיווך אשר ביצע בין חברת כרומגן משער העמקים ובין הנתבעת, הוביל למכירת 13 רכבים.

התובע טוען, כי בפועל שולמה לו עמלת תיווך בסך 350 ₪, שווי עמלת תיווך עבור רכב אחד. משכך, יש לשלם לתובע הפרש בסך של 4,200 ₪. (בחישוב של 350 ₪ עמלת תיווך לרכב X 12 רכבים). התובע צירף לתצהירו חשבוניות מטעם מוסך שער העמקים, אשר  הונפקו עבור הנתבעת בגין מכירת הרכבים (נספח ח' ת/1).

בנוסף, טוען התובע, כי נוכה משכרו שלא כדין בחודש אפריל 2011 סכום של 2,942 ₪, בגין אי ביצוע שעות עבודה.

כמו כן, לא שולם לתובע סך 53 ₪, בגין החזר הוצאות, בהתאם לדו"ח הוצאות אשר הגיש לגב' בוכניק מתאריך 1.5.11.

לטענת התובע, הנתבעת ניכתה משכרו שלא כדין, מתלוש שכרו לחודש 5/11 סך של 3,524 ₪.

כמו כן, לא שולמו לתובע לטענתו עמלות בגין חודש 4/11, אשר היו אמורות להשתלם בתלוש חודש 5/11, בסך 2,500 ₪.

התובע טען, כי לא קיבל תלושי שי לחג הפסח ע"ס 500 ₪.

16.       בנוסף טען התובע, כי פיצויי הפיטורים, שולמו לו בחסר.

התובע טוען, כי הנתבעת שילמה לו סך  4,596 ₪, בגין פיצויי פיטורים, וכן קיים סכום של 5,633 בקרן הפנסיה מגדל, במרכיב הפיצויים.

בסך הכל מודה התובע, כי קיבל סך 10,229 ₪, בגין פיצויי פיטורים.

לטענת התובע, הנתבעת לא חישבה את מלוא שכרו לצורך תחשיב פיצויי הפיטורים אשר להם הוא זכאי.

כן טוען התובע, כי השכר החסר אשר לא חושב על ידי הנתבעת עומד על 19,553 ₪, בהתייחס לכל תקופת עבודתו.

משכך ממוצע שכרו החודשי גבוה ב- 1,629 ₪, ולאור האמור, על הנתבעת לשלם לו סך 1,792 ₪, כהשלמת פיצויי פיטורים.

טענות הנתבעת

17.       הנתבעת הגישה שני תצהירים מטעמה, האחד - של מר  אלי אסולין, המשמש כסמנכ"ל שירות ותפעול בנתבעת (להלן - "מר אסולין"), והשני של הגב' בוכניק.

בסופו של דבר, לא התייצבה גב' בוכניק להעיד, והנתבעת ביקשה להוציא את תצהירה מחומר הראיות.

בהקשר זה נדגיש, כי רק כשלושה ימים לפני מועד ההוכחות, הגישה הנתבעת בקשה לזימון הגב' בוכניק להעיד, בנימוק, כי הגב' בוכניק אינה מועסקת בנתבעת, ובקשתה נדחתה בהחלטה מ-24.2.14, תוך שציינו, כי מן הראוי היה שהנתבעת תגיש הבקשה עם פיטוריה/ סיום העסקתה של הגב' בוכניק, ולא יומיים-שלושה לפני ישיבת ההוכחות.

הנתבעת לא ביקשה קיום ישיבת הוכחות נוספת, לצורך הבאת הגב' בוכניק לעדות, מן הסתם, מאחר והיה ברור לה, שגם אם בית הדין יעתר לבקשה כזו, הדבר יהיה כרוך בחיובה בהוצאות משמעותיות.

אשר על כן, ההתייחסות תהא לטענות הנתבעת העולות מתצהירו של מר אסולין (נ/1), ובהמשך נתייחס למשמעות אי הבאתה של הגב' בוכניק לעדות.

18.       מתצהירו של מר אסולין עולה, כי במהלך שנת 2009, החלה הנתבעת בפעילות חדשה - השכרת רכבים לאנשים פרטיים או חברות. בתחילה, הפעילות התקיימה על ידי מר אסולין בלבד. במהלך שנת 2010, גייס מר אסולין שלושה  עובדים לנתבעת, אחד מהם הוא התובע, אשר כל אחד מהם ישמש כאחראי אזור השכרה בנתבעת.

לטענת מר אסולין, עם קליטתו של התובע לנתבעת, התבקש התובע להביא  את אופן התגמול בתחום ההשכרה, כפי שהיה קיים בחברת "הרץ" – מקום עבודתו הקודם של התובע.

לטענת מר אסולין, הסיכום עם התובע היה, שהוא יהיה זכאי לעמלה בגובה של 4,500 ₪, אם יעמוד ביעד מכירות של 37,500 ₪.

עוד הבהיר מר אסולין, כי העמלה אמורה להיות משולמת, רק לאחר השלמת העסקה, ולאחר שהנתבעת תקבל תשלום עבור העסקה.

עוד ובנוסף סוכם בין מר אסולין לבין התובע, כי ככל שמנהל האזור יסגור עסקאות חדשות בשווי שנע בין מחצית היעד (18,750) לבין סכום היעד המלא (37,500 ₪), יקבל בונוס בגובה יחסי, כאשר שווי העמלה המקסימלית הינו 4,500 ₪, לחודש, ומעבר לסכום זה, לא תשולמנה עמלות.

מבנה העמלות נועד לקבוע מטרה ריאלית לבונוס, וחייב את מנהלי המכירות להביא לנתבעת כ-14 עסקאות חדשות בחודש בממוצע.

19.       מר אסולין הבהיר, כי אין ממש בטענות התובע שלא ידע מהם עקרונות תשלום העמלות, שכן הוא זה שיידע את מר אסולין מה היה מבנה העמלות בחברת "הרץ".

אסולין אף העיד, כי היה סיכום עם התובע ש בחודשיים הראשונים להעסקתו ישולם לו סך 1,500 ₪, כעמלה, גם אם לא יבצע מכירות כלל.

 הנתבעת שילמה לתובע עמלה זו, בשלושת חודשי העסקתו הראשונים, לגרסתה, לפנים משורת הדין.

20.       לטענת הנתבעת, התובע לא עמד ביעדי המכירות שציפו ממנו, ואף לא העביר למר אסולין דיוווחים שוטפים באשר לפגישות שקיים ואת תוצאותיהן.

21.       בחודש 2/11 מונתה הגב' בוכניק כמנהלת מכירות ארצית, ושימשה כממונה על עבודתו של  התובע. לטענת מר אסולין, התובע התקשה לקבל את מרותה של הגב' בוכניק, ועקף את סמכויותיה, תוך שפנה ישירות למר אסולין שנאלץ להעיר לתובע בעניין.

זאת ועוד, טען מר אסולין, כי התובע נהג להתייחס לגב' בוכניק בזלזול, סירב להעביר לה דיווח שבועי על פעולותיו, וסרב להחתים שעון נוכחות בכניסתו וביציאתו מהעבודה, ולהתייצב בעבודה בשעות העבודה שנקבעו לו 8:00- 17:00. התובע הופיע לעבודתו בשעות הנוחות לו, ולא החתים את השעון באופן שגרתי.

בנוסף, נטען ע"י מר אסולין, שהתובע לא העביר הצעות מחיר שנתן ללקוחות, לאישורה של הגב' בוכניק, כמחויב טרם ביצוע עסקה עם לקוח. 

22.       בשל העדר דיווח כנדרש ואי החתמת כרטיס, לא החשיבה הנתבעת בחישוב שעות עבודתו של התובע בחודשים 4/11 ו-5/11 את השעות שלא דווחו על ידו, ואשר,לטענתה, לא ביצע בהן עבודה כלשהי.

23.       הנתבעת טענה, כי התנהלות זו של התובע, היא זו שהביאה לזימונו לשימוע

ולהחלטה על פיטוריו.

לטענת הנתבעת, התובע ידע שהוא מעוניינים לסיים את העסקתו, ולכן הקדים ופנה באמצעות בא כוחו, בדרישה לקבלת כספים שהוא טוען שמגיעים לו, והוא קיבל תשובה לפנייתו במכתב מתאריך 12.5.11.

24.       באשר לטענות התובע, בדבר זכאותו לתשלום עמלות בגין חודש 10/11, טען מר אסולין, כי התובע לא עמד ביעדים אשר הוצבו לו, וכך גם עולה, לגרסת מר אסולין,  מהתכתבויות הדואר אלקטרוני מתאריכים 24.10.10 ו- 21.11.10.

באשר לטענות התובע על זכאותו לעמלות בגין 7 עסקאות ליסינג תפעולי מחודש 7/10  בסך 2,450 ₪, השיב מר אסולין, כי ככלל התובע היה זכאי לעמלות, רק באשר לעסקאות של השכרת רכב ולא של ליסינג.

עם זאת, סוכם בין הצדדים, כי התובע יקבל בונוס בסך 350 ₪, בגין כל תיווך שיבצע בין לקוחות למחלקות אחרות בנתבעת. התובע אינו זכאי לעמלות הנטענות.

דברים אלו נכונים, גם לטענות התובע, באשר לזכאותו לעמלות 4/11, וכן לעמלות "כרומגן"/שער העמקים.

25.       באשר לעמלות כרומגן/ שער העמקים, טענה הנתבעת, כי הסיכום היה על קבלת עמלה פר לקוח, ולא פר רכב, כאשר המדובר בתיווך של התובע לגבי עסקה השייכת למחלקה אחרת, דהיינו לא עסקת השכרה. בעסקת כרומגן/שער העמקים, דובר על לקוח אשר ביצע עסקה בגין מספר רכבים. התובע קיבל עמלה בסך 350 ₪, עבור תיווך הלקוח, ומשכך, יש לדחות טענתו בעניין. 

26.       אשר לתשלום בגין נסיעה בכביש 6 - כביש אגרה, טוענת הנתבעת, כי אין זה תשלום המחויב מכח משפט העבודה המגן, לא סוכם כי החברה תישא בהוצאות אלו, והתובע אינו מורשה לנסוע בכביש 6 לצרכי העבודה.

בעניין החזר ההוצאות הנתבע - טוענת הנתבעת כי הוסכם בין הצדדים  כי ישולם לתובע רק בגין החזר הוצאות חניה, אליה יידרש התובע לצורך עבודתו, מבדיקת נספחי התובע, עולה כי הוא דורש החזר בגין הוצאות ארוחת צהריים במסעדות, והחזרי חניה על חניה באזור מרכז הארץ, שעה שהתובע הועסק באזור הצפון.

27.       באשר לתלושי השי לחג הפסח, טוענת הנתבעת שהתובע סיים עבודתו לפני שחולקו התלושים, ועל כן אינו זכאי לקבלם.

אין התייחסות של הנתבעת לעניין ניכוי שלושה ימי חופשה בחודש 3/11.

דיון והכרעה

28.       בטרם נדון בעילות אחת לאחת, נציין, כי יש ליתן נפקות לאי הבאתה של הגב' בוכניק למתן עדות, וככל שהמדובר בעדות על דברים שנאמרו בארבע עיניים, בין התובע לגב' בוכניק, הרי יש לפנינו את עדות התובע בלבד, בלא שהנתבעת הביאה את העדה הרלוונטית לסתור את גרסתו העובדתית של התובע.

"...כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה".

ע"א 548/78 שרון נ' לוי פד"י לה (1) 736, 760 ועל הלכה זו ע"א 2273/90 לימה בע"מ - פרל רוזנברג פד"י מז (2) 615,606.

ראו גם ע"ע 380/09 סוזי וסילבסקי – ריביירה ייצור ושיווק רהיטים בע"מ, (17.10.2010).

פיצוי בגין פיטורים שאינם כדין

29.       התובע טען, כי הליך פיטוריו נעשה שלא כדין, כתוצאה ממכתב הדרישה אשר העביר לנתבעת בתאריך 27.4.11. כמו כן, טען התובע, כי הליך השימוע נעשה כ"טקס" ריק מתוכן, ואינו על פי דין. משכך, תבע התובע פיצויים בגין פיטורים שלא כדין.

מנגד טענה הנתבעת, כי התובע לא ביצע עבודתו כראוי, וממלא תכננה לפטרו, ואילו מכתבו של התובע נועד לבסס את טענותיו של התובע ולהקדים תרופה למכה.

30.       בתאריך 27.4.11 מסר התובע מכתב דרישה באשר לכספים, שלטענתו, הנתבעת חבה לו. טענתו של התובע, לפיה עוד באותו היום, הנתבעת מנעה ממנו גישה למערכות המחשוב, וכן כי הגב' בוכניק ביטלה עימו פגישה, לא נסתרה על ידי הנתבעת, ומהימנה עלינו.

זאת ועוד, כאשר נשאל מר אסולין בעניין זה השיב (פרוטוקול עמ' 16 ש' 14-15):

"ש: התובע אומר שזה נעשה כאשר המייל שלו כבר נחסם, זה נכון? ת: אני לא יודע, לדעתי המייל של התובע לא נחסם ב- 28.4.11".

בהקשר זה נציין, כי ברי ושמא ברי עדיף, ומכל מקום, בידי הנתבעת ובשליטתה מצויות הראויות להראות, מתי נחסמה לתובע הגישה למחשבי הנתבעת,  והיא לא הביאה הוכחה הסותרת את עדות התובע, שמנעה ממנו גישה למחשוב, מיד לאחר מכתב הדרישה ששלח.

31.       כמו כן, כפי שפורט במוסכמות לעיל, מוסכם על הצדדים כי יום למחרת קבלת מכתב התובע, מסרה הנתבעת לתובע ב- 28.4.11, הודעה לפיה הוא מוזמן לשימוע, שכן נשקלים פיטוריו.

סמיכות הזמנים בין מכתב הדרישה של התובע לזימונו לשיחת השימוע, באשר לפיטוריו, יש בה כדי להצביע, ולו לכאורה, על קשר בין הדברים, ומכל מקום, להעביר את הנטל לנתבעת, על מנת להוכיח, שאין קשר בין העובדה שהתובע דרש הפרשי שכר לבין זימונו לשימוע, עובר לפיטוריו.

הנתבעת לא הביאה ראיה ממנה ניתן ללמוד, שהתובע ידע שעומדים לפטרו לפני ששלח את מכתב הדרישה שנשלח ב-27.4.11, להבדיל מכך, שידע שהיחסים בינו לבין הגב' בוכניק, אינם תקינים, כך שטענת הנתבע שהתובע ידע שעומדים לפטרו והקדים תרופה למכה, הינה טענה סתמית שלא הוכחה.

32.       פיטורים של עובד בשל עמידתו על זכויותיו, הינם שלא כדין.

בהקשר זה, ניתן לראות את מגמת החוק בסעיף 28 א' לחוק הגנת השכר הקובע כדלהלן;

           "לא יפגע מעביד בשכרו של עובד, בקידומו בעבודה או בתנאי עבודתו, ולא יפטרו מהעבודה, מחמת תביעה שהגיש העובד או ארגון העובדים כאמור בסעיף 28(ב), בתום לב, לתשלום שכר מולן או לפיצוי הלנת שכר, או מחמת שסייע העובד בתום לב לעובד אחר או לארגון העובדים, בקשר לתביעה כאמור".

ככלל, נפסק, כי פיטורים שנעשים מאחר ועובד תובע את מעסיקו, הינם שלא כדין, ויש ליתן לכך משקל בקביעת סכום הפיצוי (ראה ע"ע 1503/02 עופר יחיאלי - חברת השמירה בע"מ וכן ע"ע 3354-10-10 יעקב מדעי - אס.די.אר. שריון יבוא ושיווק בע"מ).  

33.       זאת ועוד, גם הליך השימוע שנערך לתובע עובר לפיטוריו, היה פגום.

דין הוא, כי בטרם יוחלט לפטר עובד, על המעביד לערוך שימוע במטרה לקבל החלטה עניינית, מושכלת ומבוררת, תוך מתן תשומת לב מלאה ומשקל ראוי לעמדותיו ולעניינו של העובד העלול להיפגע מן ההחלטה. בנוסף, על המעביד ליתן לעובד ההזדמנות לשכנע אותו לשנות דעתו. על הליך השימוע להתקיים בלב פתוח ובנפש חפצה, ולא כטקס ריק מתוכן [ראו לעניין זה: ע"ע 1268/01 החברה הממשלתית למדליות ומטבעות בע"מ - רחל כהן, פד"ע לט 71].

על המעביד ליתן הזדמנות נאותה לעובד להתמודד עם טענותיו, וכן ליתן לעובד פרק זמן סביר בטרם עריכת השימוע, על מנת שיוכל העובד להיערך להשמעת טענותיו. (ע"ע 620/07 דב גמליאל - חברת החשמל בישראל בע"מ)

לטענת התובע, הליך השימוע אשר בוצע, ארך כ-6 דקות בלבד, ושלא בנפש חפצה. לטענת התובע, הגב' בוכניק לא הקשיבה לדבריו, אלא סיכמה את עניין פיטוריו עוד בתחילת שיחת השימוע.

התובע צרף להוכחת טענתו תמלול שיחת השימוע בינו לבין הגב' בוכניק. בהחלטה מ-26.2.14, קבענו, כי בית הדין יתייחס למסמך אשר צורף כנספח ה' לתצהירו של התובע, ומהווה לטענתו של התובע תמלול שיחת השימוע, כרישום של התובע בלבד שנעשה לאחר שיחת השימוע, אשר אינו משקף בהכרח באופן מדויק את הנאמר בשיחת השימוע, וזאת בהעדר הקלטת.

34.       כעולה מתרשומת אשר ערך התובע (נספח ה' ת/1), עוד בפתח שיחת השימוע, נאמרו הדברים הבאים:

"ליז: פשוט בחרת להתעלם ממני ולהתנהג  בצורה אחרת לא החתמת שעון, ההתנהלות שלך... החלטנו שאתה מסיים את תפקידך וחבל".

....

"אבי: אני רווחי לחברה

ליז: אני לא רוצה להכנס לזה".

כאשר ניסה התובע להסביר את התנהלותו בחברה, השיבה לו ליז:

"השיחה הזו היא לא... אין טעם לחפור בעניינים כואבים.."

בסיום השיחה הודיעה הגב' בוכניק לתובע:

"ליז: בכל אופן לגבי סגירת חן אעדכן אותך תשאיר את הפלאפון והרכב.. זהו הודעה מוקדמת ופיצויים אעדכן אותך".

35.       הנתבעת לא צרפה  את פרוטוקול השימוע, וככל הנראה, לא נערך פרוטוקול כזה.

כמו כן, לא הביאה הנתבעת כל ראיה אחרת הסותרת תרשומת זו של התובע, ועדות התובע על אשר התרחש במהלך אותו שימוע שארך 6 דקות, משהגב' בוכניק לא העידה מטעם הנתבעת, לא נסתרה.

יתר על כן, כאשר נשאל מר אסולין בחקירתו הנגדית האם נערך פרוטוקול שימוע, השיב (פרוטוקול עמ' 17 ש' 30-32 עמ' 18 ש' 1):

"אני לא עשיתי שום שימוע. אני מעריך וחושב שיש פרוטוקול, כך צריך להיות.

ש: תפנה אותנו לפרוטוקול שימוע? ת: אני מנהל כ-700 עובדים, אני לא מקבל כל פרוטוקול שימוע, בשביל זה יש לי מנהלי ביניים".

אשר על כן, עדות התובע באשר לאופן בו נערך השימוע ולתוכנו, מהימנות עלינו. 

36.       כעולה מעדות התובע ומהתרשומת שערך, לא ניתנה לו ההזדמנות הראויה לשטוח טענותיו, וההודעה על פיטוריו ניתנה לו מיד בתום השיחה.

במהלך השיחה, התובע הציג לפני הגב' בוכניק את הישגיו, ואף טען, כי הוא רווחי לחברה, אך הגב' בוכניק הודיעה לו שאינה מעוניינת להיכנס לזה.

יאמר כעת, כי הליך השימוע נועד "לפתוח עניינים כואבים", להוות קרקע לצדדים לטעון טענותיהם, ולשטוח אשר על ליבם, וזאת לצורך ברור העובדות ומתן הזדמנות ראויה לעובד לשכנע את המעביד שלא לפטרו.

בענייננו נראה, כי ההחלטה לפטר את התובע גמלה בליבה של הגב' בוכניק, עוד בטרם קיום השימוע, והשימוע נעשה, לא על מנת להעלות בעיות ולנסות ולשמוע את עמדת התובע לגביהן, אלא על מנת לסמן V על הצורך בעריכת שימוע.

37.       התובע בכתב התביעה בתיק שלפנינו, התייחס בעיקרו של דבר לפיצוי המגיע לו בגין פיטורים בלתי עניינים, בעקבות מכתב דרישה להפרשי שכר, ובהעדר שימוע תקין, בעוד שהדברים שנאמרו על-ידי הגב' בוכניק לעובד אחר, מר ליאור קריף, הוזכרו רק כראיה נוספת לכף, שהפיטורים היו מסיבה שאינה עניינית.

מכל מקום, התובע הגיש תביעה נפרדת נגד הגב' בוכניק באשר ללשון הרע והוצאת דיבה בתיק 56290-12-12, ובנסיבות אלה, הפיצוי בתיק שלפנינו, יתייחס, אך ורק לשאלת פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, בהיבטים שפורטו לעיל, בהתייחס לסיבות ולנסיבות הפיטורים, כמו גם לשימוע הפגום, ולא בהתייחס לטענות בדבר הוצאת דיבה.

נציין, כי מר קריף לא הובא להעיד לפנינו, ואף קלטת שיחה שלו עם גב' בוכניק לא הוצגה (וניתן להציגה רק באמצעות אחד מהמשתתפים בשיחה), כך שאין מקום שנתייחס לטענות כלשהן שעניינן לשון הרע.

38.       לאור האמור לעיל, ומששקלנו את הנסיבות אשר הובילו לפיטוריו של התובע, וכן את אופן ניהול הליך השימוע, אנו קובעים, כי על הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך 5,500 ₪, בגין פיטורים שלא כדין, כאמור לעיל.

תשלום בגין עמלות ובונוסים

39.       טוען התובע, כי לא שולם לו בגין פרמיות תיווך, ופרמיות נוספות, עבור לקוחות אשר סיפק לחברה.

סעיף 5א. להסכם קובע:

"בנוסף לשכר הבסיס הנ"ל יהיה העובד זכאי לעמלות ו/או בונוסים על פי מדיניות החברה כפי שתימסר לעובד בכתב מפעם לפעם, ובהתבסס בין היתר על יעדים אשר ימסרו לעובד על ידי החברה מדי פעם בפעם".

טענתו של התובע, לפיה הנתבעת לא העבירה לו פרוט בדבר תנאי העסקתו, כקבוע בחוק הודעה לעובד, או בהתאם לתקנות הודעה לעובד (תנאי עבודה) (צורת הודעה ופרטיה) תשס"ב-2002 (להלן - "תקנות הודעה לעובד"), לא נסתרה על ידי הנתבעת בכל הקשור לאופן תשלום העמלות/בונוס.

גרסת הנתבעת כמפורט בס' 6 לתצהירו של מר אסולין, הינה כי הסכם העבודה של התובע מפורט דיו, ומכיל את הפרטים הנדרשים להיות מובאים בפני העובד, על פי דין, ובכך קיימה הנתבעת את חובתה.

אין מקום  לקבלת טענת הנתבעת, בכל הקשור בתשלום העמלות /בונוס, שכן עניין זה לא פורט בהסכם בכתב שבין הצדדים, ועל כן, בהקשר לעמלות, היה על הנתבעת למסור הודעה מפורטת לעובד בהתאם לחוק הודעה לעובד ותקנותיו.

תקנה 6 לתקנות הודעה לעובד, קובעת, כי בהודעה לעובד יש לציין את שכרו של העובד, מהו דירוגו ודרגתו של העובד, שכר עבודתו ברוטו של העובד, תוך חלוקת השכר לתשלומים קבועים ותשלומים שאינם קבועים. חלוקת התשלומים שאינם קבועים דורשת התייחסות ברורה על פי הוראות תקנות הודעה לעובד, לסוג התשלום ומועד התשלום. בהערת השוליים שמספרה 2 בתקנות, יש לציין בתשלומים, גם את התמריצים אשר משולמים לעובד, ותנאי תשלומם.

הנתבעת לא הגישה פירוט בכתב באשר לאופן תשלום העמלות לתובע.

סעיף 5א להסכם, קובע, כי על הנתבעת למסור בכתב לעובד את הפרוט על פי היעדים שיקבעו בחברה מפעם לפעם.

משכך, הן בהתאם להסכם שבין הצדדים, והן מכח חוק הודעה לעובד ותקנותיו, היתה הנתבעת מחויבת לפרט, בכתב, לתובע, מהי המדיניות בנוגע לתשלום עמלות/בונוסים, וככל שחל שינוי באופן תשלום העמלות, לעדכן את התובע, בכתב, בנוגע לשינויים.

40.       סעיף 5א. לחוק הודעה לעובד קובע:

"בתובענה של עובד נגד מעבידו שבה שנוי במחלוקת עניין מהעניינים לפי סעיף 2, והמעביד לא מסר לעובד הודעה שהוא חייב במסירתה כאמור בסעיפים 1 או 3, בכלל או לגבי אותו עניין, תהיה חובת ההוכחה על המעביד בדבר העניין השנוי במחלוקת, ובלבד שהעובד העיד על טענתו באותו עניין, לרבות בתצהיר לפי פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971".

לאור האמור לעיל, אנו קובעים כי נטל ההוכחה באשר להסכמות בין התובע לנתבעת לאופן תשלום העמלות / הבונוס לעובדים, מוטל על הנתבעת.

41.     גרסת הנתבעת כמפורט בתצהירו של מר אסולין (נ/1), באשר לתשלום העמלות, הינה שהתובע היה זכאי לעמלה בסכום של 4,500 ₪, ככל שסכום העסקאות החודשיות בתחום השכרת הרכב באזור עליו הוא אחראי, יגיע ל-37,500 ₪.

עוד נטען ע"י הנתבעת, כי ככל שמנהל האזור יסגור עסקאות חדשות בשווי שבין מחצית היעד (18,750 ₪) ועד לסכום היעד המלא (37,500), יקבל בונוס באופן יחסי (כאשר 100% הוא 4,500 ₪).

הנתבעת צרפה תכתובת מייל מתאריך 15.9.10, לתמוך בטענתה זו (נספח 3 נ/1), שם כתב התובע למר אסולין- "סוכם על 4500 עמלה ל-100% ביצוע".

לאור דברים אלו, אנו מקבלים את טענת הנתבעת לפיה סוכם בין הצדדים כי תשולם לתובע עמלה בשיעור של עד 4,500 ₪, וזאת בגין מכירות שיגיעו לסכום של 37,500 ₪ ומעלה. ככל שהתובע יבצע מכירות בסכום נמוך מזה, ישולם לו באופן יחסי בהתאמה לכלל שנקבע לעיל.

גם מחקירתו הנגדית של התובע עולה, כי היה מודע לכך שיעד המכירה, לצורך קבלת העמלה בסכום של 4,500 ₪, הינו 37,500 ₪ (עיין עמ' 10 לפרוטוקול).

יחד עם זאת, הנתבעת לא הוכיחה, מה בדיוק היה הסיכום בנוגע לעמלות התיווך המגיעות לתובע, כאשר זה מביא לקוח למחלקה אחרת של הנתבעת, מחלקת ליסינג או מחלקת מכירות, להבדיל מעמלות על ביצוע השכרות רכב במחלקה בה עבד התובע.

תביעה לתשלום עמלות בגין חודש אוקטובר 2010

42.       התובע טוען, כי לא שולמו לו עמלות בגין חודש אוקטובר ,2010 בסכום של 2,655 ₪. 

מתצהירו של מר אסולין עלה, כי התובע אינו זכאי לעמלה נוספת, שכן לא עמד ביעדי חודש אוקטובר 2010. כך, בהודעת מייל מ- 24.10.10, התריע מר אסולין בתובע, כי התובע רחוק מביצוע היעדים שהתחייב להם ולכך השיב לו התובע, כי "יש לו עוד שבוע" וכי "מאמין שיגיע" (נספח 8 נ/1).

כמו כן, בהודעת מייל מ- 21.11.10, נשאל התובע על ידי מר אסולין, האם זוהי פעילותו של התובע לחודש אוקטובר, התובע אישר את הפעילות שצורפה למייל, וציין כי "נובמבר יותר חזק". (נספח 9(1), 9(2), וכן דוח הפעילות בנספח 9 עמ' 3).

כעולה מעמוד 3 בנספח 9 (נ/1) , התובע ביצע בחודש אוקטובר 2010, מכירות בסכום 22,287.93 ₪. לפיכך, על פי הסיכום בין הצדדים, על הנתבעת לשלם לו סך 2,674.56  ₪. שכן התובע ביצע מכירות בסכום המצוי בטווח שבין מחצית היעד ליעד, והוא אמור לקבל עמלה באופן יחסי ל-4,500 ₪, שהינה העמלה לעמידה ביעד של 37,500 ₪. על הנתבעת היה לשלם לתובע עמלה זו בתלוש שכרו לחודש 11/10.

43.       מתלוש שכרו של התובע לחודש 11/10, עולה, כי בנוסף לשכר היסוד, שולם לתובע עמלת "ע.מ.ל" בשווי 350 ₪, וכן רכיב נוסף ה.מילואים בשווי 350 ₪ בלבד.

כאשר נשאל מר אסולין בחקירתו הנגדית בעניין תשלום עמלת חודש 10/10, השיב  (פרוטוקול עמ' 14 ש' 20-24):

"ש: מה היה היקף המכירות של התובע ב-10/10?

ת: לפניי נספח 9, היקף המכירות שלו 22,287.93 ₪.

ש: אז מגיע לו לפי זה?

ת: זה כתוב בתלוש השכר שלו. צריך לקחת את החלק היחסי, לעומת עמלה של 4,500 ₪ ל-37,500 ₪ ויוצא 2,670 ₪. את זה רואים בחודש 11/10".

....

"ש: מדוע לא שילמתם לו את הבונוס היחסי?

ת: ... את הבונוסים מקבלים בחודש שאחרי, יכול להיות שטעינו".

משעולה, בבירור, שהתובע היה אמור לקבל עמלה על המכירות שביצע בחודש 10/10, באופן יחסי לעמלה מלאה בסכום של 4,500 ₪, ושהנתבעת לא הוכיחה כי ששילמה לו במסגרת תלוש שכר חודש 11/10, עמלה זו (ואף לא לאחר מכן), הננו קובעים, כי על הנתבעת לשלם לתובע סך  2,655 ₪ (הסכום הנתבע בכתב התביעה), וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מתאריך 1.12.10, ועד התשלום המלא בפועל.

נדגיש, כי אין ממש בטענה שהועלתה על-ידי הנתבעת, שתשלום עמלה בסך 1,900 ₪ בתלוש 10/10, הינה העמלה החסרה, משאף עד הנתבעת העיד כי עמלות משולמות רק בתלוש החודש שלאחר ביצוען, ומשהנתבעת לא צירפה באופן מסודר את תחשיבי העמלות לכל חודשי עבודתו של התובע, על  מנת שניתן יהיה לבדוק, האם העמלה בסכום 1,900 ₪, הינה, למעשה עמלה עבור מכירות שבוצעו בחודש 9/10.

עמלות בגין עסקאות ליסינג ועמלת חודש אפריל 2011

44.       התובע טוען, כי הוא זכאי לתשלום בגין שבע עסקאות ליסינג תפעולי מחודש 7/10, בסך 2,450 ₪. כמו כן טען, שהוא זכאי לעמלה בגין עסקת ליסינג פרטי בסך 350 ₪. בנוסף טען התובע, כי הוא זכאי לתשלום בגין עמלות חודש אפריל  בסך 2,500 ₪, שלא שולמו לו.

התובע לא פרט בכתב התביעה, או בתצהיר מטעמו,  את אופן חישובו, לא ציין אילו עסקאות ביצע בנתבעת, ולא צרף ולו ראשית ראיה באשר לתביעתו ברכיבים  אלו. טענותיו באשר לרכיבים אלו נטענו בעלמא, ואין בידינו לקבלם. 

התובע לא הסביר, כיצד הגיע לכך שהוא זכאי לעמלה בסכום 2,500, עבור חודש 4/11.

אשר על כן, תביעת התובע במרכיבים אלה - נדחית.

עמלה בגין עסקת כרומגן - שער  העמקים

45.       לטענת התובע, הוא זכאי לתשלום עמלה בגין עסקה אשר בוצעה עם חברת כרומגן שער העמקים בסך 4,200 ₪.

התובע צירף לתצהירו חשבוניות שהונפקו לנתבעת מלקוח - מוסך שער העמקים, אשר נושאות תאריכים - 31.5.11, 18.11.10, 30.3.11, 22.2.11, 30.11.10 - סה"כ 13 רכבים (בחשבוניות מופיעים מספרי הרכבים הרלוונטיים).

התובע טוען, כי הנתבעת שילמה לו עמלת תיווך בגין רכב אחד בלבד בסך 350 ₪.  לפיכך, הוא זכאי לתשלום נוסף בגין 12 רכבים בסך 350 ₪, עבור כל רכב - סך הכל 4,200 ₪.

46.       הנתבעת טוענת, כי המדובר בעמלת תיווך, משמע - עמלה אשר משתלמת לתובע בגין עסקאות אשר תיווך למחלקות אחרות בנתבעת.

לטענת הנתבעת, סוכם כי התובע יקבל 350 ₪, עבור כל לקוח  שיביא למחלקה אחרת, (שאינה מחלקת השכרת רכב), ולא סוכם על 350 ₪, בגין כל רכב.

עוד טוענת הנתבעת, כי עובדי המחלקה אשר זכאים לעמלה בגין ביצוע עסקה בגין כל רכב, הינם עובד המחלקה אשר ביצעה את העסקה, ולא מי שתיווך בין הלקוח למחלקה המבצעת את העסקה.

משכך, קביעה לפיה התובע זכאי לעמלה בגין כל רכב שנמכר, תהא כפל עמלה,  אשר תושת על כתפי הנתבעת.

כפי שפורט בהרחבה לעיל, משהנתבעת לא פרטה בהתאם לתקנות ההודעה לעובד את אופן תשלום עמלות התיווך, ואף לא שלחה בעניין מסמך בכתב לתובע, קבענו שעל הנתבעת הנטל להוכיח שסיכומם של דברים, הינו שבגין עמלת תיווך, ישולם לתובע סך 350 ₪ בגין לקוח שיביא, ללא קשר למספר הרכבים שאותו לקוח  יקנה.

הנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח אחרת מגרסת התובע.

ברגע שהתובע המציא במצורף לתצהירו את פירוט כל הרכבים שהוא טוען שהוא קשור לתיווך קנייתם, הנטל היה מוטל על הנתבעת להוכיח, כי עובדים אחרים קיבלו עמלה עבור רכבים אלה, כי הוציאה הנחיה בכתב, שעובד המבצע תיווך לעסקה במחלקה שאינו עובד בה, זכאי לתגמול רק פר לקוח, ולא משנה מה מספר הרכבים שאותו לקוח יקנה (או להבדיל ישכור, אם עובד ממחלקת הליסינג יתווך בעסקת השכרה), וכן היה עליה להביא ראיות, כיצד שילמה לעובדים אחרים שביצעו תיווך, בדומה לתובע, זאת על מנת להוכיח את המקובל אצלה ולסתור את גרסת התובע.

לאור האמור לעיל, הננו קובעים, כי על הנתבעת לשלם לתובע סך 4,200 ₪, בגין עמלת תיווך לרכבים שנרכשו ע"י מוסך - שער העמקים, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מתאריך 1.6.11, ועד התשלום המלא בפועל.

החזרי הוצאות

47.       התובע טוען,  כי הוא זכאי להחזר בגין אגרת נסיעה בכביש 6,  וכן בגין דו"חות שהגיש לנתבעת הכוללים חניה וארוחות עסקיות. על פי דוח הוצאות אשר מילא התובע, לחודשים 11/10 עד 3/11, זכאי התובע, לטענתו, להחזר בגובה 285 ₪.

הנתבעת טוענת , כי לא סוכם שישולמו לתובע החזרים בגין נסיעות בכביש 6 ו/או בגין ארוחות צהריים ו/או חניות, ומימלא לא מדובר בזכויות מכח משפט העבודה המגן.

התובע לא הפנה את בית הדין למקור חוקי, או הסכמי, באשר לזכויות אלה אותן הוא תובע.

משכך, נותר לנו לבחון את נוהג הצדדים, באשר להחזרים אלו.

מתלושי שכר התובע עולה כי הנתבעת ניכתה ברכיב ניכויי הרשות, משכרו של התובע בגין אגרת כביש 6, וכן ארוחות. כך לדוגמא, שכר הנטו של התובע לחודש 8/10 עמד על סך 6,645.61 ₪. משכר זה נוכו מן התובע בגין אגרת כביש 6 סך 127.85 ₪ ובגין ארוחות סך 351.90 ₪.

השכר המשתלם לתובע לאחר ביצוע ניכויים אלו (כאשר שולם לתובע החזר בגין "קופה קטנה" -בסך של 97 ₪), עמד על 6,262.86 ₪.

לפיכך, טענות התובע באשר לחובתה של הנתבעת בתשלום עבור נסיעותיו בכביש 6, והוא הדין באשר לתשלום עבור ארוחות, אינן עולות בקנה אחד עם הניכויים אשר בוצעו משכרו לאורך תקופת העסקתו, ומעידים בברור, כי הנתבעת לא התחייבה לשאת בהוצאות אלו.

זאת ועוד, דו"חות ההוצאות (נספח ח' לתצהירו של התובע), אינם נושאי חתימה של הנתבעת, ומכאן הנתבעת לא אישרה לתובע  כי יוחזר לו עבור הוצאות אלו.

בנוסף, צירף התובע לתצהירו, העתקי קבלות בגין שימוש בחניונים, וכן העתק מתשלום עבור כרטיסי חניה, וקבלות עבור ארוחות עסקיות.

לעניין החזר הוצאות חניה, טענה הנתבעת כי הסכימה לתשלום בגין הוצאות חניה, עם זאת, התובע לא הוכיח כי הקבלות אשר צרף לתביעתו היו בשל צרכי העבודה. הנתבעת אף טענה, כי התובע מבקש החזרים על חניות במרכז הארץ, כאשר עבודתו בוצעה בצפון.

על מנת שהתובע יוכיח את תביעתו לקבלת החזר בגין החניות, אין די בכך, שהוא יצרף קבלה על חניה, אלא היה לפרט, היכן חנה ואיזו עבודה ביצע בסמיכות מקום לחניה, זאת על  מנת להוכיח, שהוצאת החניה היתה קשורה לעבודתו אצל הנתבעת

            אשר על כן, תביעת התובע להחזר הוצאות - נדחית.

תשלום הפרשי שכר אשר קוזז בחודשים אפריל ומאי 2011

48.       התובע טוען,  כי הנתבעת ניכתה משכרו בגין "שעות חוסר" בחודש 4/11, סך של 2,942 ₪; בחודש 5/11 ניכתה סך של 3,524 ₪. כך אף עולה מתלושי שכרו של התובע לחודשים אלו.

לטענת הנתבעת, כעולה מתצהירו של מר אסולין, התובע סרב לבצע את שעות העבודה אשר נקבעו לו, והופיע לעבודה בשעות שונות ולא סדירות. התובע נתבקש על ידי הגב' בוכניק להחתים שעון פעמיים ביום, אולם עשה דין לעצמו, ובחר להחתים שעון פעם אחת ביום. עוד טוענת הנתבעת, כי התובע לא עבד את מלוא השעות שנדרש לעבוד, ועל כן הופחת שכרו.

49.       כאשר נשאל התובע בחקירתו הנגדית, מדוע סירב להחתים שעון נוכחות פעמיים ביום, השיב (פרוטוקול עמ' 6 ש' 13-20):

"ת: הטענה הזו הועלתה רק בגלל שהיא לא יכלה לדאוג לי לתשלום העמלות, וזה מה שכיניתי ניסיון "לתפור לי תיק", העלאת דרישות שלא קיימות לאף עובד אחר.

....

ש: והעובדים הנ"ל נתבקשו להחתים כרטיס?

ת: פעם ביום, מסוף חודש 2/11. אף אחד לא נדרש להחתים כרטיס פעמיים ביום."

ובהמשך העיד התובע (פרוטוקול, עמ' 7 ש' 1-4):

"התשובה רשומה במייל (מתייחס למייל מתאריך 23.3.11, נספח 5 נ/1  -הערה שלי. ע.ו), "אני עובד בחברת אלבר ולא מבין מה הסיבה לחקיקה המיוחדת לגביי.." אני היחיד שנדרשתי לכך, ולא אחרים".

50.       בנספח 1 לתצהיר הגב' בוכניק, אשר נכונותו אושרה על ידי התובע, ולפיכך התקבל כחלק מהראיות בתיק, (על פי החלטתנו מ- 26.2.14), צורפה התכתבות דואר אלקטרוני מיום 27.2.11, שם נמסרה ההנחיה הבאה מאת הגב' בוכניק לכלל מנהלי מכירות השכרה:

"בהנחיית משאבי אנוש, החל מרגע זה, יש להחתים מדי יום שעון נוכחות בסניף הקרוב".

בהודעת מייל מתאריך 17.3.11, אשר יצאה מגב' בוכניק, נכתב למנהלי מכירות השכרה:

"על אף שחזרתי והדגשתי את חשיבות העניין, אינכם מקפידים להחתים שעון נוכחות פעם ביום"..

משכך, אנו קובעים,  כי ההנחיות אשר הועברו לכלל מנהלי המכירות, ובכלל זה לתובע, הן שיש להחתים שעון נוכחות פעם אחת ביום.

הנתבעת לא הוכיחה לבית הדין, כי יצאה הוראה לכלל מנהלי המכירות, להחתים שעון נוכחות פעמיים ביום.

נדגיש בעניין זה, כי עוד במעמד הדיון המוקדם טען התובע, כי במהלך תקופת עבודתו ועד לשלושת החודשים האחרונים לעבודתו, לא נדרש להחתים שעון נוכחות כלל, ורק שלושה חודשים לפני סיום עבודתו יצאה דרישה להחתמת שעון נוכחות פעם אחת ביום.

התובע אף טען בדיון המוקדם, כי הוא היה העובד היחיד כלפיו העלתה הגב' בוכניק טענה, שהוא היה צריך להחתים פעמיים ביום, ולא החתים (עמ' 2, ש' 12-20 לפרוטוקול).

עולה, כי מסגרת טענותיו של התובע בעניין זה, היתה ברורה, והנתבעת היתה יכולה להביא ראיות מטעמה להוכיח, כי היתה דרישה מכלל מנהלי המכירות להחתים פעמיים ביום, או להוכיח שהתובע לא החתים שעון נוכחות, ולו פעם ביום.

הנתבעת לא עשתה כן.

51.       מחקירתו הנגדית של מר אסולין, עולה, שגרסת הנתבעת שונתה, והפעם נציג הנתבעת טוען, כי ההפחתת השכר בוצעה, לא מאחר שהתובע לא החתים כרטיסי נוכחות פעמיים ביום, אלא  מאחר ולא החתים כלל כרטיסי נוכחות (פרוטוקול, עמ' 15 ש' 26-32):

"ת: התובע התבקש להחתים שעון נוכחות, מספר פעמים, היות ולא החתים, לא ידענו אם הגיע לעבודה והורידו לו את הימים משכרו... הימים שקוזזו הם בגין אי החתמת כרטיס אפילו פעם אחת. אני לא מסכים שאם ימצא שהוא החתים פעם אחת, זה יחשב יום עבודה... לטענתי ההורדות בוצעו רק על הימים  שהתובע לא החתים בכלל".

לאור דברים אלו, אנו קובעים, כי הוכח שנדרש מהתובע ומיתר העובדים להחתים שעון נוכחות פעם אחת ביום. התובע אף הסביר זאת בחקירתו, לפיה נדרש להופיע באחד מסניפי הנתבעת במהלך יום עבודתו על מנת להחתים שעון נוכחות (פרוטוקול עמ' 7 ש' 11-13), ועדותו אמינה עלינו.

משאלה  הם פני הדברים, לא ברור, מדוע התובע צריך להחתים כרטיס נוכחות, באופן שונה מיתר מנהלי המכירות.

זאת ועוד, טענת הנתבעת לפיה נוכו משכרו של התובע רק בגין ימי עבודה בהם לא החתים שעון נוכחות כלל, לא נטענה בתצהיר הנתבעת (שם נטען כי נוכה משכרו של התובע בשל אי החתמה פעמיים ביום), ובשל כך מהווה הרחבת חזית אסורה.

יחד עם זאת, נתייחס אף לטענה בדבר אי החתמת כרטיס פעם ביום ונבהיר,  האם הנתבעת הוכיחה טענותיה בעניין זה, על מנת לקבוע, כי ההפחתות שבוצעו משכרו של התובע בחודשים 4/11 ו-5/11,  והמוגדרות כ"שעות חוסר", בוצעו כדין.

52.       סעיף 26ב. לחוק הגנת השכר, תשי"ח- 1958, (אשר נכנס לתוקפו בשנת 2009) (להלן - "תיקון 24"), קובע, כי חובת ההוכחה על המעביד, כאשר הוא טוען שהעובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, זאת אם המעביד לא הציג רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה.

משטענת הנתבעת, הינה כי העובד לא החתים את שעון הנוכחות בחלק מימי עבודתו בחודשים 4/11 ו-5/11, היה עליה להראות, לכל הפחות, את דו"חות הנוכחות של התובע נכון לחודשים אלה, על מנת שניתן יהיה לראות כי אכן התובע החתים בחלק מהימים עבורם קיבל שכר, ולא החתים ביתר הימים, ויש הצדקה להתייחס לימים בהם לא בוצעה החתמה כ"שעות חוסר".

הנתבעת לא צרפה לתצהירים מטעמה את הדו"חות על-פיהם נקבע שכרו של התובע לחודשים 4/11 ו-5/11, ואשר מהם ניתן היה לראות, באלו ימים החתים התובע את שעון הנוכחות פעם אחת ביום (החתמה שהתובע מודה שנדרש לבצע, כיתר סוכני המכירות בנתבעת), ובאלו ימים לא החתים כלל.

הנתבעת גם לא הסבירה, כיצד הגיעה לחישובים של מספר השעות, שהופחתו בכל אחד משני התלושים.

נציין, כי מר אסולין הופנה בחקירתו הנגדית לכך, שלא צורפו דו"חות הנוכחות של התובע לחודשים 4/11 ו-5/11, ותשובתו היתה, כי ניתן לצרף דו"חות אלה.

מיותר לציין, שהנתבעת לא ביקשה לצרף דו"חות אלה, לא במהלך הדיון, ואף לא לאחריו, כך שהמדובר במסמכים ובראיות שהיו ברשותה, כגרסת מר אסולין, בתשובה בחקירתו הנגדית (עמ' 16, 1-2 לפרוטוקול), ואלה לא הומצאו לבית הדין, כך שבוודאי שלא ניתן לקבל את גרסת הנתבעת, שהתובע לא החתים כרטיס נוכחות, ולו פעם ביום.

אשר על כן, הננו קובעים, שהנתבעת לא הרימה את המוטל עליה ולא הוכיחה, כי הניכויים שביצעה משכר התובע והמוגדרים כ"שעות חוסר" בוצעו כדין. הנתבעת תשלם לתובע סך 2,942 ₪, בגין ניכויי השכר בחודש 4/11, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מ-1.5.11, ועד התשלום המלא בפועל; כן תשלם הנתבעת לתובע  סך 3,524 ₪, בגין ניכוי שכר בחודש 5/11, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מתאריך 1.6.11, ועד התשלום המלא בפועל.

תלוש שי לחג הפסח

53.       התובע בכתב התביעה טען, כי הוא זכאי לסך 500 ₪, עבור תלושי לחג הפסח, אותם לא קיבל.

בתצהירו חזר התובע והעיד (ס' 15 לת/1), כי לא קיבל תלושי שי לחג הפסח.

התובע צירף לתצהירו תכתובת מייל מתאריך 7.4.11, שנשלחה לכל העובדים ע"י מר צביקה קלייטמן, סמנכ"ל משאבי אנוש בנתבעת בתקופה הרלוונטית, וזו לשונה:

"עובדות ועובדים יקרים, בימים אלה תחלק הנהלת החברה תלושי שי לחג הפסח. מפתח החלוקה:

עובד עד 3 חודשים – 150 שקל.

עובד מ-3 חודשים עד שנה – 300 שקל.

עובד מעל שנה – 500 שקל."

54.       בתצהירו של מר אסולין נכתב, כי התובע אינו זכאי לתלושים, שכן אלה חולקו לאחר שהסתיימה העסקתו של התובע בחברה, בלא פירוט מינימלי, מתי חולקו התלושים ובלא המצאת ראיה, על מועד חלוקת התלושים.

55.       הנתבעת בסיכומיה טענה, כי התובע זנח טענתו באשר לזכאותו לקבלת תשלום בגין תלוש פסח לשנת 2011.

            טענה זו של הנתבעת אינה נכונה, שכן כמפורט לעיל התייחס התובע לאי קבלת תלושי החג בסעיפים 15 ו-19 לתצהירו וכן, חזר על תביעתו לסכום תלושי השי של חג הפסח בסעיף 37 לסיכומיו.

            אשר על כן, הננו קובעים, כי טענת התובע לא נזנחה, וכי התובע צירף לתצהירו את תכתובת המייל המצביעה על זכאות עובדים לשי לחג הפסח, כי התובע אשר החל עבודתו ב-11.4.10, עבד למעלה משנה במועד בו חל חג הפסח בשנת 2011 (חג הפסח חל בשבוע שבין 19.4.11 ועד 25.4.11).

התובע סיים עבודתו בתאריך 15.5.11, כך שעבד כשלושה שבועות לאחר תוחג הפסח.

תלושי שי לחג הפסח מחולקים לפני חג הפסח, וכך אף עולה בבירור מהמייל ששלח מר גלייטמן, ועל פיו התלושים היו אמורים להיות מחולקים ב-7.4.11, או בימים הסמוכים למועד זה.

אשר על כן, לא רק שהנתבעת לא הוכיחה טענתה, כי תלושי השי לחג חולקו לאחר 15.5.11, אלא שמחומר הראיות שלפנינו, כמו גם מלוח השנה, עולה כי תלושי השכר חולקו לפני תום עבודתו של התובע בנתבעת.        

לאור האמור, הנתבעת תשלם לתובע סך 500 ₪ בגין שי לחג הפסח, אשר ניתן לכל עובדי הנתבעת במועד בו התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים.

הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית מתאריך 16.5.11, ועד התשלום המלא בפועל.

פדיון ימי חופשה לחודש מרץ 2011

56.       התובע טוען, כי הנתבעת ניכתה מימי החופשה אשר להם הוא זכאי - 3.16 ימי חופשה שנתית - אותם לא ניצל.

            הטענה מתייחסת, כעולה מתלושי השכר לניכוי שבוצע בחודש 3/11.

התובע הבהיר בכתב התביעה, כאשר הפנה למכתב בא כוחו מ-27.4.11, כי הוא מתייחס לאותו קיזוז של ימי חופשה בתלוש חודש 3/11.

התובע לא כימת שווים של ימי חופשה אלה, במכתב שנשלח כאשר עדיין חלו יחסי עובד ומעביד, ולמעשה הדרישה במכתב, הינה להחזרת הימים הנכונה, ואף בכתב התביעה לא כימת התובע את שווים של אותם ימי חופשה.

יחד עם זאת, כאשר המדובר בעובד על בסיס שכר של 5,500 ₪ לחודש, במסגרת עבודה של 5 ימי עבודה בחודש, וכאשר חלק מיום חופשה אינו נלקח בחשבון, ניתן לכמת שווים של שלושה ימי חופשה ולהעמידם על סך 750 ₪.

57.       הנתבעת המודעת לטענת התובע המתייחסת לתלוש חודש 3/11, לא צרפה פנקס חופשה, או כל רישום אחר, המבהיר - באלו ימים, לטענתה, ניצל התובע

            3.16 ימי חופשה בחודש 3/11.

הנתבעת אף לא התייחסה לטענה זו בתצהירו של מר אסולין.

            גם במכתב ב"כ הנתבעת לב"כ התובע, אין תשובה מפורטת - באלו ימים            נטל התובע חופשה בחודש 3/11, בגינם נוכו ימי חופשה אלה ממכסת ימי החופשה שלו.

מבדיקת תלוש שכרו של התובע לחודש מרץ לשנת 2011, עולה כי התובע זוכה ב-12.45 ימי חופשה שנתית, ונקבע כי התובע ניצל 3.16 ימי חופשה לחודש זה.

הנתבעת לא צרפה פנקס ימי חופשה שנתית, כפי שמחויבת לערוך על פי חוק חופשה שנתית.

הנטל מוטל על הנתבעת כמעסיק לפרט, מה הם התאריכים בהם שהה התובע בחופשה, שבגינה הופחתה מכסת החופשה הצבורה שלו.

אשר על כן, הנתבעת תשלם לתובע פדיון 3 ימי חופשה שנתית, שנוכו ממכסת החופשה שלו בחודש 3/11, ולא הוכח לבית הדין, כי אכן התובע שהה בחופשה בתאריכים קלנדריים ספציפיים בחודש זה, וזאת בסך 750 ₪, בצרוף הצמדה וריבית מתאריך 16.5.11, ועד התשלום המלא בפועל.

השלמת פיצויי פיטורים

58.       התובע טוען בתביעתו, כי הנתבעת לא לקחה בחשבון את העמלות/ בונוס שקיבל במהלך תקופת עבודתו, כחלק מהשכר, המהווה בסיס לתשלום הפיצויים.

לטענת התובע, הוא קיבל פיצויי פיטורים בסכום 10,229 ₪, חלקו ישירות מהנתבעת, וחלקו מחברת הביטוח מגדל.

התובע לקח את סכום העמלות שלא נלקחו בחשבון, חילק אותם ל-12 חודשים, וטען שהוא זכאי להפרש זה בסכום של 1,792 ₪.

התובע לא הסביר כיצד חישב והגיע לסכום של 19,553 ₪, כסכום החסר במרכיב השכר במהלך כל תקופת עבודתו.

59.       הנתבעת בכתב הגנתה טענה מפורשות, שדין מרכיב זה של השלמת פיצויי פיטורים להדחות על הסף, שכן התובע לא פירט על בסיס מה הוא תובע את הסכום.

לטענתה, היא שילמה לתובע את מלוא פיצויי הפיטורים בהתאם לשכרו, ובהתאם לממוצע העמלות ששולמו לו במהלך תקופת עבודתו (סעיף 23.3 לכתב ההגנה).

60.       למרות טענתה הברורה של הנתבעת בכתב הגנתה, לא פירט התובע בתצהירו, כיצד הגיע לכך ששכרו החסר עומד על סך 19,553 ₪, אלא חזר והעתיק את הנטען בכתב התביעה.

גם בסיכומים, לא הסביר התובע, מדוע סכום פיצויי הפיטורים, שמודה שקיבל - 10,229 ₪, הינו סכום חסר, בהתייחס לשכר הבסיס ולממוצע העמלות.

בהעדר הסבר מטעם התובע, כיצד הגיע לחישוב סכום השכר החסר וסכום ההפרש, דין תביעתו להפרש פיצויי פיטורים - להדחות.

61.       במאמר מוסגר נציין, כי פסק-הדין אליו הפנתה הנתבעת בסיכומיה (ס"ע 39976-10-11 ליאור קריף נ' אלבר), אין בו כדי להשליך על המחלוקת בין הצדדים בתיק שלפנינו, או על תוצאת פסק-הדין.

בעניין קריף, נדונה השאלה, האם סוכם בין הצדדים, כי העמלות להן זכאי סוכן המכירות, שעבד כמנהל מכירות השכרה אזור,  תהיינה רק בגין עסקאות חדשות, או גם בגין עסקאות מתמשכות (ס' 10 לפסה"ד), עניין זה כלל לא עמד להכרעה במחלוקת בין הצדדים במקרה שלפנינו.

עוד ובנוסף נציין, כי אין בקביעות בפסק הדין בעניין קריף,  לעניין מהימנות מר אסולין בעת עדותו שם, כדי להשפיע ולהשליך על המחלוקת והעדויות, כפי שנשמעו לפנינו, מה גם, שבסוגית מהלך השימוע בעניינו של התובע, לא יכול היה מר אסולין להעיד כלל, שכן לא נכח בו, והנתבעת בענייננו, לא הביאה את העדה הרלוונטית - גב' בוכניק לסתור את עדות התובע.

לסיכום

62.       התובע זכאי לפיצוי בגין פגמים שנפלו בהליך פיטוריו, כמפורט בסעיף 38 דלעיל.

לתשלום עמלה עבור חודש 10/10, כמפורט בס' 43 לעיל;

            לתשלום עמלה בגין עסקת כרומגן-שער העמקים, כמפורט בס' 46 לעיל;

לתשלום הפרשי שכר בגין הקיזוזים שבוצעו בשכרו בחודשים 4/11 ו-5/11, כמפורט בס' 52 לעיל;

לתשלום שי לחג הפסח, כמפורט בס' 55 לעיל;

לפדיון שלושה ימי חופשה, כמפורט בס' 57 לעיל.

            יתר תביעות התובע - נדחות.

63.       הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 3,000 ₪.

ניתן היום, ח' תמוז תשע"ד, (06 יולי 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

רעיה רטיג

נציגת עובדים

עפרה ורבנר - שופטת

אורי סיון

נציג מעסיקים