מאת עו"ד אילן גולדנברג

בתביעות רבות נהוג  לדרוש סכומים גבוהים – עשרות ואף מאות אלפי שקלים - בעילה של "עגמת נפש". לעיתים פונים אליי לקוחות ומבקשים כי איגש בשמם תביעה אך ורק בעילה זו. יובהר כי תביעה בעילה שכל כולה "עגמת נפש" לא מומלץ להגיש אלא אך ורק כחלק מתביעה מהותית יותר, המשקפת נזק אותנטי ואמיתי. בתביעה מסוימת בה ייצגתי את הנתבעת דרשה התובעת סך של  50,000 (חמישים אלף !) ₪ בגין "עגמת נפש". טענתי כי יש לדחות מכל וכל דרישה מופרכת ובלתי סבירה זו שאינה נתמכת בכל ראיה ויפים לענין זה הדברים הללו - "באשר לתביעה בסך 9,000 ₪ בגין עוגמת נפש, סבורני כי מדובר בסכום מופרז ואשר אינו עומד ביחס ישר לשאר סכומי התביעה, ולאור המסקנה כי התובע לא עמד בנטל להוכיח את מרבית תביעתו, בוודאי שאין מקום לפסוק לו כל פיצוי בגין עוגמת נפש." בית המשפט אכן דחה את התביעה.

בית המשפט העליון כבר קבע כי חייב להיות מיתאם בין הנזק לבין עגמת הנפש והפחית סכום שפסק המחוזי בסך של 15,000 ₪ ל – 5,000 בלבד בקובעו כי הפסיקה חייבת "לעמוד במבחן של סבירות"

לענייננו יפים גם דברי בית המשפט שלהלן – " אף לא שוכנעתי כי יש מקום לפסוק לכהן פיצוי בגין רכיב עוגמת הנפש. בין היתר לא הוכחה להנחת דעתי כי לכהן נגרמה "פגיעה של ממש באיכות חייהם מעצם התארכות זמן השיפוצים מעבר למשוער" ובשים לב לכך שבני הזוג כהן בחרו להישאר בביתם במשך כל תקופת השיפוץ. אף לא הוברר כיצד קרה שהבית נותר כמעט באותו המצב כפי שהותיר אותו שנהב בלכתו, (למעט חיבורים למערכות מינימאליות של חשמל ותקשורת "כדי שניתן יהיה לחיות בבית"). הלכה למעשה הושלם השיפוץ בבית רק כעבור ארבעה חודשים לערך (!) הגם שהיה בלתי ראוי למגורים כטענת בני הזוג כהן. כך או כך, הפיצוי הנתבע בגין רכיב נזק זה של עוגמת נפש, נראה לי מופרז ומוגזם."

המסקנה היא כי ניתן לתבוע סכומים ניכרים בעילה של "עגמת נפש" אך זאת במקרה בו מדובר בתביעה בה מוכח נזק ממשי ויש מיתאם סביר בין אותו נזק ממשי מוכח לבין הדרישה לפיצוי בעילה של עוגמת נפש.

הכותב הוא בעל משרד עצמאי לעריכת דין.