בגליון 7 ימים של החג רענן שקד כתב בטור שלו שהוא אבא רע. קראתי ולא הסכמתי. אז כתבתי לו שלדעתי הוא  אבא נפלא!

רענן שקד שלום,

לקרוא את הטור שלך זו בד"כ חוויה מעניינת ומאירה. פעמים רבות חשבתי להגיב וכעת הגיעה השעה. בטורך ב7 ימים מתאירך 28.4.16, העלת נושא שחשוב שיישמע- העלית קול של הורים רבים שמשתיקים אותו בבושה ועל כך התודה! אתה בטח תתפלא, אבל לדעתי אתה אבא נפלא וילדיך זכו, כי אתה מודע וחושב על ההורות שלך. יש כל כך הרבה הורים שחיים בהכחשה כשהם טוענים שהם בסדר והאחרים אשמים (המורה, הגננת, הסבתא...), הורים אחרים עסוקים כל הזמן בהשתקת המצפון שלהם בפיצוי הילדים – חופשות יקרות, מתנות מיותרות וכו' כשבעצם הם לא רואים את הילדים ממטר. ואילו אתה, יושב לך שם בעבודה, חושב על ההורות שלך מרגיש אשם, טוען שאתה אבא רע. אז מר שקד, אתחיל בהבהרה- לכל דבר יש רווח ומחיר ואם בחרת ללכת לעבודה- תהיה שלם עם הבחירה! תשאיר בצד את רגשות האשמה. כשאתה שלם עם עצמך גם הילדים יהיו בסדר עם ההחלטה וגם לך יהיה בסדר לתווך אותה אליהם. פעולה שניה חשובה לא פחות, היא לשנות את הפרשנות. מכיר את מודל אפר"ת? ( אירוע, פרשנות , רגש, תגובה) מודל שבעיקרו טוען שהתגובה שלנו לאירוע משפעת מהרגש שהיא מעורר בנו וזה נקבע בהתאם לפרשנות שאנחנו נותנים לאירוע. אם כך, אילו פרשנויות תתן לאירוע – אתה ואהובתך הולכים לעבודה? להלן מספר פרשנויות אפשריות: א. אתם הורים נוראיים שבורחים מהילדים שלהם. ב. צורך כלכלי כדי לממן טיול משפחתי בקייץ ג. חייבים אתכם בעבודה עכשיו רק אתם יכולים לבצע משימה מסויימת ד. עבודה בבוקר מאפשרת לכם להיות יותר רגועים ופנויים אחרי הצהריים עם הילדים. ה. לא מתאים לכם לשהות בפקקים עם כולם, אז נעבוד עכשיו ונכייף אחר כך. אתה מוזמן להוסיף פרשנויות כראות עיניך. כעת בחן כל פרשנות – איזה רגש היא מעוררת בך? אני בטוחה שאם תאמץ כל פרשנות אחרת מלבד אפשרות א' לא תרגיש אשמה ואז תהיה באמת פנוי להיות עם ילדיך.כעת חשוב ומה תהיה התגובה שלך? ( אם מותר לי להמר...תגיע הביתה יותר מחוייך ואולי אפילו תרצה לעשות משהו כיפי עם הילדים)

בהמשך הכתבה אתה כותב שאתה מאבד את עצמך- את האני המקורי.. הזמן דחוף את שרותיו של שרלוק הולמס ואתר את עצמך בדחיפות! מצב זה מגדיל את האשמה, מוריד את השמחה והחיוך מהפנים ומעורר אצלך כעס פנימי על הילדים- לא חבל?! בנוסף תחשוב על המסר שאתה מעביר לילדים- הרי אתה דוגמא עבורם (זה לא בשליטתך). אני מניחה שלא תרצה ללמדם לוותר על עצמם למען מישהו אחר. תרצה שיחושו בעלי תחושת הערך עצמי גבוה. אז תעשה את זה בעצמך. זה אפשרי בתוך המרוץ היום יומי למצוא גם את "הזמן של רענן" למשהו שעושה לך טוב.

כדי להשלים את ההתייחסות לדבריך בטור, אתייחס לרשימה של הבטחות שציינת- מה שמחזק את הטענה הראשונה שלי שילדיך זכו באבא נפלא. זה ממש לא מובן מאליו שאבא מבטיח לעצמו דברים כאלה כפי שכתבת. יחד עם זאת, ההבטחות צריכות להיות ראליות- כייף פעם בשבוע אחד על אחד??? לעקוב אחר כל לוחות המופעים ...??? תקח את אותן הבטחות ותהפוך אותן לראליות- כי עדיף הבטחה קטנה שאפשר לקיים מהבטחה שלא מקיימים, גם לך וגם לילדים.

לסיום, אני רוצה לשתף אותך בסיפור משפחתי קטן; כשילדיי היו קטנים, בימי רביעי אחת לכמה שבועות הייתי אוספת אותם מבית הספר והגן, היינו קונים ארוחת כייף (מקדונלדס) ויורדים למדשאה שבחוף היום ואוכלים שם נחים ומקנחים במשחק חמור חדש ( תנחש מי היה החמור???  J).  עד היום ( בנותיים בנות 17 ובן בן 19) הם וזוכרים את החוויה ובכל הזדמנות מבקשים לשחזר אותה.

מה רע בלדמיין שיורד שלג במכונת השטיפה של המכוניות,לתת טיפ (קצת חינוך לערך לכסף), לשחק מחבואים יחד ולראות סרט ? את זה הם יזכרו. לסיכום; בילוי קרוב, עם הורה פנוי רגשית, סבלני , עם חיוך על הפנים הכי שווה להורה ולילדים.

תהנה מכל רגע

קלאודיה